Noya alon @noyaalon - Tumblr Blog

Posts

INDIA MY LOVE turned 9 today!

#tumblr birthday #tumblr milestone

רובד בין תאי

נכונה להתמסר

תוך זיקוק הנתיב האישי

שלי

מול

קוטב נוסף

אפשרות חדשה

לא עוד ניגוד

והפרדה.

הרחבה.

תנועה בין קוטבי הפרדוקס

מאפשרת התחדשות.

האור שבמנגינה הפנימית

יוצר חיים.

מתאפשרת מחויבות.

מתגלה אפשרות לברוא

מציאות

רצויה

בנביעה פנימית

מהכרת הערך.

פעימה

ועוד פעימה.

בשביל האי ודאות

לאמת

צומחת. מצמיחה.

כשמתחייבת

מועצמת התמיכה.

הרחבה ושחרור.

במקום בו נמצאת

אמונה

מתגלה רצון.

בתנועה מתמדת

למידה אין סופית

מקום בו הלב מבין

הלב שומע.

נוכחות.

משהו מתחדש.

ברווח בין נשימה לנשיפה

ברווח בין אות לאות בין מחשבה למחשבה

באין הנפלא כל כך

בחלל שיוצר את המוסיקה של הנשמה שלי

בחלל שנדרש לתנועה רצופה.

הרווח הוא שיוצר אינטימיות.

Photography and concept - Shoham efrati Creative Photography

Mask artist - Galia Simchai

#mask #photography #art #photoart #black and white #israelartist

פרשת וארא

האם אנחנו בשלים לשינוי? באיזו תודעה אנו חיים? תודעת עבד? תודעת מלכות? כמה מכות מצרים צריך אדם לקבל כדי להיכנע? התורה מזכירה לנו פעמים רבות לזכור את היותנו עם עבדים במצרים ובאותה נשימה גם מאתגרת אותנו לזכור ולא לשכוח כי אנחנו בני חורין, בעלי זכות בחירה, עצמאיים. בסיפוריה היא מזכירה לנו לא לחסום את תודעתנו בגלל עבודה קשה וקוצר רוח. הדגש שמעבר לפשט הוא לזכור להרחיב את תנועת הרוח. אדם אשר אין רוח בו, אינו אדם. הוא עבד. מצרים משולה למיצר, מקום צר וחשוך שבו הרוח כלואה, אינה מניעה, לא מתחדשת.

בפרשת וארא מתחיל תהליך הגאולה משעבוד מצרים. תהליך הגאולה הפרטי של כל אדם המפגיש אותו עם קשיים רבים, תהליך המזמין אותנו לשאול שאלות, להטיל ספק, לתהות, לפקפק. לשאול מתוך אמונה בטוב. לגלות את החסד שבתוך הדין. הנפש ניזונה מהרוח. כבני אדם אין לנו אלא להכיר בכך שכולנו ילדיו של אלוהים, נבראנו בצלמו. בספר שמות ממומש הקשר המיוחד הזה לאלוהים וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. פרשה זו מדגימה לנו כמה דרמה צריכה להתחולל כדי שנבחין, שנראה נוכחה. האחיזה במציאות, הניסיון לחזק את האחיזה כשנראה שהיא מתערערת, עשויה לנבוע מפחד ולא מביטחון או אהבה. ההרפיה היא גמישות המאפשרת התכווננות לקראת הדבר ותנועה.

הרפיה איננה עזיבה.

עזיבה היא הקוטב השני של האחיזה, והיא כוחנית באותה מידה, עזיבה נעשית מחמת פחד או תסכול, הרפיה נעשית מאהבה. הרוח מפתיעה אותנו תמיד. אי אפשר לכלוא אותה ואי אפשר לאחוז בה, אך אפשר לרקוד עמה ולהוליך אותה. סוד התנועה. הרפה. רופף. המתן קמעא, הבט קדימה או פנימה, היה מוקסם מהפלא. טבע המציאות הוא שינוי. כמו הנשימה. מנגנון טבעי של השתנות תמידית. "שינוי" אותיות "ישנו" זהו טבע ה"יש". הקבוע נוצר בנו מתוך אי היאחזות כטבעה של המציאות. סבל וכאב הם אפוא תוצר של התכחשות לטבע המציאות בזמן הווה, תוצר של הפער בין מה שאני מנסה לשמר או להשיג בכוח מבלי להיות נכון לקבלת היש. באותיות השם פרעה מתקיים "פער", בין המציאות הקונקרטית לדמיונות. במובן הזה בכולנו לעתים יש פרעה שיושב בלב ולא מרפה. פרעה הוא מלך תודעת ה"הפרד ומשול", במקום שבו ההבדלה וההפרדה נועדו לשם שליטה הרי שנעשה מאוד צר, מצריים, לא פחות. כשהלב קשה מדי, סופו שיישבר. וטוב שיישבר, כי אז מתחיל סוף סוף הריפוי, מתחילה הגאולה. כי "קָרוֹב ה' לְנִשְבְרֵי לֵב " פרשת וארא, ואולי כל יציאת מצריים כולה, באה ללמד אותנו שהלב חייב להישבר כדי לגדול. כאשר הלב נשבר ונפתח לחלוטין, יכולה לחדור לתוכו הרוח. יכול לחדור לתוכו אור הטוב. כאשר הלב כבד הופך הוא מחסום לחכמתו של האדם, פרעה אינו מבחין, למרות חכמתו כי בסביבתו מתרחש מהלך גדול מאד וזאת למרות כל המכות. חז"ל אומרים כשם שהמלח תפקידו להוציא את דם הבהמה ולהכשירה לאכילה, באופן דומה הייסורים הבאים על האדם גורמים להכשיר את הנפש אבל לעומת זאת כדי להכשיר את הכבד אין די במלח אלא הכבד טעון צלייה בדומה לכך גם לב פרעה, לא די בעשרת המכות שסופגים הוא ועמו, אלא ליבו חייב לעבור זיכוך מיוחד. היש מתהפך אל האין והאין אל היש. הכרת התנועה ושחרורה, מוליכה את הרוח. לב גמיש ופתוח מאפשר חיי חסד בכל דין. אמן ושבת נהדרת. אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ. (קהלת ח, ח).

וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ

גבולות. שעור חיים בהעמקה. גבול ביני לבין העולם בחוץ. ביני לבין עצמי. גבולות דקים ביני וביני בנפש. גבול בגוף .לגעת בחוץ. להתקרב. להרחיב. להתקרב. ללא פחד מערבוב של נפש בנפש. ערבובים דקים. דקים בתוך עצמי. ביני וביני. ביני וגופי בתוך תוכי. בין מהות לגוף. בין הגוף הגשמי לקווי המתאר של נשמתי. הגוף שלי הוא גבול מימוש הווייתי. עכשיו בשלה לקרב את הלב. עכשיו אפשר להרחיב את המייצר. להשתתף. עכשיו מותר לרקוד עם הרוח בלי לפחד לעוף.

הימנעות מיטיבה עם האדם. יצירת גבולות למען קבלת הטוב. מידת רוחק להתקרבות. גבורה מאזנת את החסד למען הכלת הדיוק במידת האפשר. לפעמים צריך להיזהר במה שמבקשים. כדי לקבל משהו חדש עלי להביא דבר חדש, מפתיע, 'שובר כלים' במובן החיובי.

נסו להיענות לבקשה אחת קטנה ולא מוצדקת ובחינם. בלי להתעכב על חישוב טובות הנאה סמויות, פשוט להסכים בלי לרצות לקבל. זה שובר כלים, זה לא מוצדק, זה פורץ דרך.

כדי להצליח לפעול ולהשפיע

חשוב שנזהה את מה שהופך אותנו למושפעים ומגיבים. חשוב שנתבונן על איך אנחנו חושבים, איך המנגנונים שלנו פועלים. מה יצר בתוכנו דפוסי חשיבה, צורת תקשורת ותגובתיות אשר בולמים אותנו מלפרוץ את החסימות שלנו. כשנזהה את המנגנונים נוכל לנוע לעבר החדש. זהו תהליך אינדיבידואלי. לכל אדם יש קצב משלו. לכולנו יש קליפות שכבר לא מגנות עלינו אלא הפכו בתוכנו לחסימה עצמה. תהליך ההבשלה הוא בהכרח תהליך פרידה ממה שכבר לא מיטיב עמנו. להסכים להפריד את החלקים שמורידים אותנו מאלה שמעלים אותנו, להסכים להיפרד מהם, זוהי פעולה שבאה מהלב. זהו תהליך התבגרות רגשי שמאפשר לנו להיות ההורים הכי טובים לעצמנו. בהסכמת הלב לקבל את האחריות על בירור פנימי אנחנו הופכים להיות התומכים של הילד הפנימי הפצוע שבתוכנו. אותו ילד שלא גדל בתנאים האופטימליים לצמיחה יקבל את המרחב להתבגר וישחרר אותנו מלהיות מגיבים. התהליך מעודד הכרה בגבולות האישיים, אהבה עצמית, מרחב פעולה מתוך הכרה בקיום האישי ללא תנאי ושקט שבא מתוך תוכנו.

רוח נוגעת בקצוות. רגע חם רגע קר. לנוע. בכל זאת לנוע. למרות הכאב. לזוז. לא לקפוא בשרב. לנוח בתוך התנועה. רק לא לעצור אדמה ברוחי. תחת כפות רגלי אור. נושמת אוויר לבן מוצק. בינתיים שמיים מעל וירח מתרוקן נח אינטימיות, לכאורה.

#גבול #אהבה

פרשת חיי שרה

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.

אהבה ממבט ראשון. בואה של רבקה לאוהל שרה מביא אהבה לחייו של יצחק ונחמה על מות אמו. מתה אמו, אהבתו הולכת לאשתו.

מדרש אגדה (בובר) בראשית כד, סז: "שמצאה (יצחק את רבקה) כשרה כאמו, ואמרו... על שרה שהיה ענן קשור על אוהלה, וכשהיתה מדלקת נרות בערב שבת, היו הנרות דולקים עד מוצאי שבת, וכן רבקה. וכסה הענן לאהל שרה, כשמתה שרה נסתלק הענן וכשבאתה רבקה חזר הענן, וכשם שהיתה שרה זהירה בשלשה מצות שהאשה חייבת בהם, נדה וחלה והדלקת הנר, כך היתה רבקה זהירה: וינחם יצחק אחרי אמו. כל זמן שאמו של אדם בחייה אהבתו הולכת עם אמו, מתה אמו אהבתו הולכת לאשתו".

רבקה הייתה אימהית – שמעה את יצחק, אפשרה לו להוציא את הכאב מתוכו, הכילה וניחמה. רבקה הייתה משענת משמעותית. מנחמת.

רבקה הייתה אמם של יעקב ועשיו. הדחוי והנבחר.

רבקה בהיפוך - קרבה. מהותה לקרב לב לדעת. להביא בינה. להיות חסד.

בעולם הספירות, אברהם מסמל את ספירת חסד המצויה בצד ימין, איכות של שפע ונתינה.

יצחק מייצג את ספירת גבורה המצויה בצד שמאל, איכות של גבול ותיחום, יצירת כלי להכלת החסד.

בפרשה הזו יש תדר של לימוד מידת האמצע, היא ספירת תפארת אותה מייצג יעקב.

מ' היא אמצע בין א'-ת' ולכן אומרים שהאמת היא תמיד באמצע.

סוד האמת הוא סוד של אינטגרציה, של זיווג.

אהבה היא איזון בין איכויות.

אהבה היא אלכימיית המיזוג בין חסד לגבורה.

מתוך האלכימיה הזו תיוולד האמת. ספירת תפארת הנה אמת.

כשנדע איזון בין נתינה וקבלה, החסרה והפרזה, אור וחושך, אש ומים, אדמה ואוויר נדע אהבה שהיא דרך אמת. א. מ. ת. הכל מוכל בשלוש אותיות. תחילה אמצע וסוף. מעגל שלם.

א מ א. א מ ה ו ת. המשכיות. איכויות הממשיכות בין דורות האימהות. סודות מועברים באוהלן של נשים.

"כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אוהלה. כיוון שמתה פסק אותו ענן. וכיוון שבאת רבקה חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה. וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הרווחה, וכיוון שבאת רבקה חזרה אותה הרווחה. וכל ימים שהיתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה. וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הברכה. כיוון שבאת רבקה חזרה. כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת. וכיוון שמתה פסק אותו הנר. וכיוון שבאה רבקה חזר." בראשית רבה, חיי שרה, פרשה ס', ט"ז

נשים אימהות בנות אימהות. בשבילי רבקה - יסוד המים, שרה - יסוד האש, רחל - יסוד האדמה, לאה - יסוד האוויר ושאר הנשים בסיפורי המקרא הן חלקי הנפש של כל אשה. בכולנו יש ארבע אימהות ארבעת יסודות הבריאה שזורים בכל אחת מאתנו. מידת האיזון בין איכות לאיכות בין יסוד ליסוד היא סוד המסע שלנו בכוכב ארץ.

שבת טובה

#שרה #אמא

פרשת "וירא"

נאמנות, התמסרות, מוסר והתמסרות. פרשת "וירא" לוקחת סוגיות אלו למקום של התבוננות עמוקה והביטוי שלהן במציאות של חיינו, בשגרת חיינו, ביומיום שאנו מקיימים.

פרשת 'וירא' היא אבן יסוד בבניה של הנפש. עיקר הלימוד והקיום הם בתיקון המידות, היינו, תיקון הנפש. יחסים עם המשפחה שלנו, עם הקרובים והלא מוכרים לנו. אורחים לרגע ואלה הקבועים יותר בחיינו. המשפחה הגרעינית שלנו היא מתנת ההתפתחות הרוחנית שלנו. בה טמונה הזדמנות גדולה לצמיחה רוחנית. חוויית ההתגלות העמוקה והאמון באינסוף תתאפשר כשנשתמש ביכולת הפשוטה להאיר פנים. מכלול ההתנסויות שזכינו לחוות והניסיון שרכשנו הם ה- נס שלנו. ניסיון מלשון נס, זכות מלשון זיכוך, הניסיונות מזככים את החומר ממנו אנו עשויים, מזככים את המידות שלנו.

כדי להיות הורים נדרשת הבשלה פנימית להכרה בתודעת הבורא אשר בתוכנו.

תודעת "בצלמו" מאפשרת לברוא אדם אחר ולקיים את האחריות עליו. מעצם הזכות ליצור חיים חדשים ניתנו לנו כלי הבריאה והאתגר הרוחני לממש אותם, ברוחני ובעיקר בפיזי.

רגע לפני שננסה לצאת מעצמנו לשנות את העולם בואו נתבונן בתוך הבית שלנו, בתוך עצמנו, בואו נתחיל בהכי קרוב אלינו. במשפחה שלנו.

בפרשת וירא יש כמה דמויות והסיפור שלהם, שלהבנתי הפרטית כל דמות בפרשה והאנרגיה שלה הם חלק בעולם הפנימי של עצמנו.

סיפור המפגש בין אבימלך, אברהם ושרה, לידת יצחק וברית המילה שלו, גרוש הגר וישמעאל, ברית אבימלך ואברהם, עקדת יצחק ולידת רבקה וכמובן אברהם, אלוהים והמלאך.

סיפורים של ניכור, קנאה, מאבק רצוף פרדוקסים, סדרי עדיפויות דפוקים, עיוורון מוסרי, אמונה עיוורת, עיוורון רוחי, קורבנות, מכלול של קונפליקטים בין ערכים.

הבריאה בנויה ממערכת יחסים של כוחות מנוגדים, לכל דבר יש כח שמתנגד לו, ישנה מלחמה טבעית, תמידית והכל בעצם נבנה מתוכה. בנבנה מתגלה קו אמצעי המחבר בין הניגודים ומאפשר לבחור לפעול בצורה מדויקת, בלי לפגוע בצד השני. הקו האמצעי עושה הסדר.

אמרו חז"ל" כל אהבה שהיא תלויה בדבר-בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם"

גם כשמגיעים למצב אישי וחברתי כה נמוך הלימוד והיישום של מידת האהבה ומידת ההתגברות, והשימוש הנכון במידות השונות בנפש, יכול לנקות אותנו מאותו ייצר רע שקיים בנו. לשם כך, עלינו להתעלות על האגו ולהאיר פנים.

שבוע של בריאה דרך הטוב שבנו.

וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה

מחשבות

אני חושבת רגע על מה שאני חושבת.

חושבת על הצביעות שאני פוגשת מסביבי ומכלה אותי. על זיוף.

על אנשים קטנים ומפוחדים שהצל של הפחד שלם גדול מאד ומסתיר להם את האור.

על העצמה של הפחד שסוגר לאנשים את הלב והופך אותם קשי עורף ויש רבים כאלה במרחב.

על זיוף. אני חושבת על זה שכשהאור גדול מדי הכלים נסדקים.

חושבת על השקרים של אלו שחיים סביבי. שקרים שמשקרים את עצמם. בדיות. הבלים. אחיזות במים.

שהרטט גבוה והעצמה של האמת גדולה אין אפשרות לסבול אנרגיה דחוסה ונמוכה, חוסר הנוחות הולך וגודל.

חושבת על גבולות. על הגבלות. על נוכחות. על צניעות. על זיוף. על הזכות לחיות באופן קרוב למקור והחובה לתת לאחר את המרחב לחיות את מהותו גם אם איננה תואמת את הרטט שלי. אינני שוללת אף אדם. אני כן יוצרת גדר. מגדירה את הגבולות שלי. בוחרת את סוג האנרגיה ששמחה להכניס לחיי. בוחרת להיות באור. גם כשהוא חזק מידי. עדיף על החושך. לי. לי עדיף האור על החושך. לב סגור מרחיק אותי. מזכיר לי את הגבולות שלי. מזכיר לי שהזכות שלי היא הזדככות. מממשת את הזכות לוותר על אנשים שאוהבת, מאד אוהבת ויחד עם זה אינם תואמים את הרטט שלי. משחררת.

הכאב בעיקר מחוסר היכולת להפוך הפוך. הדרך שלי עד הלום הביאה אותי למקומות מוארים שמאפשרים לי סוף סוף לא להרגיש אשמה באופן אוטומטי ולזכור שבכל רגע נתון נדרשת לבדוק את הכוונות שבתוכי. הכלים של הצבת גבולות מתחדדים בכל רגע מול מה שפוגשת במציאות הקונקרטית. בעיקר כשהאור והחושך נמצאים בכפיפה אחת. באותו רגע באותה נקודה. זה מאלץ אותי להרחיב את גבולות הבחירה שלי.

אני מודה על זה.

ולפעמים זה מכאיב את כאב ההשלה העמוק כל כך

#מחשבו

זוגיות . איזה קשר יש לזה עם אהבה?

ואהבה, אין לה קשר לכאב. כאשר ישנו כאב זה על כך שאיבדנו את אהבה, זה על כך שנרמסה והוקעה האהבה ובמקומה התיישב האגו הלא מואר ומחשיך בסיסטמתיות את הכל. כשאהבה נגמרת ומתה התשוקה, וגם הגעגוע נגמר כבר אין כאב. לפעמים יש כאב דמיוני שכשמסתכלים לו בעיניים מגלים שהוא ביטוי של אגו פצוע.

אהבה באשר היא אהבה קיימת ומתקיימת ומקיימת. באהבה אין מאום מלבד אהבה. כשאהבה מתה הגוף יודע הרבה לפני השכל.

בזוגיות מחורבנת יש כאב, לא באהבה! מי שיודע לאהוב יודע לאהוב גם כשאיבד עניין בזוגיות.

כשנגמרת התשוקה נגמרים הערכים? כשנגמרת הזוגיות נגמרת האנושיות? פרידה לא הופכת את האדם שאהבתי עד לפני זמן קצר לאויב. ערכים, לימדה אותי אשה יקרה, ערכים לא משתנים גם אם האובייקטים משתנים. כשאני מגנה על עצמי כדי לא להרגיש כאב ההגנה הזו הופכת לשריון והשריון הופך לכלא שכולא את הרכות והגמישות של הלב. לב רך ממיס עומסים והגנות של שנים. כאב הופך אותנו רכים יותר. נכון עבורנו, שנודה על הזכות לכאוב. ללא יראה מתוצאות הכאב. הכאב הוא לא את, הכאב הוא לא אתה. שיעלם הכאב תתגלה שוב אהבה.

אהבה. שיתוף. יחד. אצלי זה הפעיל אותות שהנה אני מאבדת את עצמי. מתחילה להימחק. החוויה הראשונית שלי כנראה הייתה אבדן זהות בהתמסרות מוחלטת. נפילה חופשית לתהום עד התרסקות. איבוד שליטה. אובדן הקרקע. אבדן דחיסות האדמה. חוסר הכלה עצמית ותרגום מוטעה של אותות מבחוץ. תודעת פחד ניהלה אותי. פחד מרחיק אותי מהאמת. פחד מרחיק אותי ממני. כשמתעוררת לאור, רואה אמת. כשעוצמת עיניים רואה אמת. מציאות. המציאות שלי היא איפה שאני שמה את תשומת הלב שלי. איפה שאני מדגישה. איפה שאני מאירה שם מתגלה המציאות שלי. המרחב אותו אני חוקרת, אליו אני מביאה מיקוד הוא המקום בו נשמתי נוכחת, משפיעה. כל מה שאני פוחדת ממנו, מתנגדת לו, בורחת ממנו, מועצם.

אין ביכולתי לקבוע לבריאה חיוב או שלילה. מחשבותיי העמוקות ביותר הן הולוגרמה שהבריאה נותנת לה תוקף במרחב, מציאות. שאני מרגישה במילים לא אהובה, אני יוצרת הולוגרמה של חוסר. בור. וכך זה משתקף לי במציאות חיי. במציאות שבידי, רק בידי הבחירה לשנות או לקבל אותה. באחריותי. מציאות נובעת מתשוקת הנשמה. הבריאה מחויבת להגשמת תשוקת הלב. היקום מגשים את ההזדהות שלנו על כן עלי להזדהות עם החלק הבורא שבתוכי, עם ידיעת הערך. עלי להזדהות עם התנועה. עם הרוח שהיא המניע העיקרי של הכול ולהתמקד בהכרת החירות, שחרור מלא מפחד וקוד ההישרדות. עלי להתעורר לחדש ולמות לישן. למאבקים. לשדות הקרב בהם מתנהלות מלחמות עקובות. להיכנע. לעצור את מלחמת הכוחות. שדה קרב של אגו באגו כאילו שלושה חלקים מתקיימים שם. חלק של הרוח חלק של האגו וחלק של המימד הארצי המתקיים בדחוס. בדחוס אני מתמסרת. נוכחת. נמצאת. נמצאת שם בכל כוחי הרוחי. ליבתי שם. הייתי ועודני במסירות והתמסרות. בחלק אחד ויחיד הנשלט על ידי הפחד פועלת נגד עצמי. נגד. עומדת מנגד. לא נמצאת לצידי. פועלת מתוך פחד, ייראה מהכחדה. מנגנוני הגנה אינסופיים, מניפולטיביים ומשונים פועלים ושומרים על עצמם. לא מאפשרים לי לחוות טרנספורמציה במלואה. מה ששומר על עצמו מהכחדה הוא האגו שלי. האגו שלי נילחם על שליטה טוטלית בי. האגו שלי נלחם בשם העצמאות הרגשית, העצמאות האישית בשדה הקרב. האגו שלי נלחם על חייו. במרחב החושך אל מול כוחות האור האגו שלי מתאבד בשם כל הכאבים והאהבות האבודות.

הזכות לאהוב ולתת תוקף לאהבה במסע החיים, קיים אצלנו בני האנוש, אצל כולנו.

זה המסע המורכב ביותר והמשחרר ביותר בחיים על פני האדמה.

זוגיות הופכת למעבדת חקר האגו והתמרתו לאהבה. במעבדת הזוגיות ניתן להפוך את כל הפחדים לקבלה ואהבה והכרה בקיום האישי. הכרה בערך. רק במעבדת מערכות היחסים עם החוץ אנו יכולים ליישם את התאוריות. במקום בו האהבה והזוגיות נפגשים מתחילים חיים. כולנו מתהלכים בשבילי ההתפתחות. בואו לא נכפה את דעתנו, בואו נאיר פנים לאחר. בואו נפעל מתוך מחשבת חיוב וביטוי מילולי אשר יש בו כבוד לבחירה החופשית של כולנו. בואו נתעורר לזיכרון מהותנו הפשוטה. בואו נזכור כי פנים רבות לאמת.

תודה

Bible

#Bible

Trending Blogs

Recently Viewed Blogs

Noya alon