פוסט פוסט מודרניזם
נשמח בסוף חגינו
#ממלכתיחגה פרק ד
".... לא! צעקתי עליו, בשום פנים אל תוסיף לדבר כך! עצמות יש לך שם ושרירים ואמץ אותם, אל תרפה, בשם אלוהים פדרו חזק אחיזתך במשוט, וענה לי: עצמות אומנם יש לי, ג'נובזי, אבל עוד מעט יחשפון הדגים בשיניהם, רק עליך אולי ידלגו כי את בשרכם אינם אוהבים. התעודד, ג'נובזי, אמר לי, אני איאכל בפיותיהם הקטנים ואתה תגיע לחוף, וימצאוך שם ויאכילוך וישקוך ויאוששוך, ויום אחד תעלה שוב על ספינה ותתחיל מחדש את חייך, אף כי מי שאוחז בחרב כמוך כיצד ייאחז בחייו. הרפה גם אתה מן המשוט, הרפה ממנו, הרפה, ג'נובזי, שחרר את ידיך ושלחהו לחופשי, ממילא לא תגיע בחייך לשום מקום. כך אמר לי עד שנצרד ואולי לא הוא עצמו דיבר אליי אז כי אם הקול אשר בראשי, שכן בהביטי לימיני כבר לא ראיתיו, ריקה הייתה המחצית הימנית של המשוט כמו לא אחז בה מעולם. ואם אדבר ביושר, הוד מעלתך, אודה כי לא גאה בי אז צערי עליו, אף לא פעפע בקרבי חרש, ושאלה אחת עלתה בראשי והיא כמה זמן מדבר אני כך אל עצמי, טוען טענות ומשיב להן, ותהיתי אם זה מכבר הרפה גוטיירז מן המשוט או שמא זה מקרוב, ואם עדיין הוא עושה דרכו מטה-מטה למצולות ואם לא תקפוהו בדרכו נחילי דגים ונגסו בו מכל עבר כמו שנוגסים בקלח תירס עד אשר מכל גרגריו נשאר רק שלדו ובקרוב יעוטו גם עליי.
15.5.1506
דמה בנפשך, הוד מעלתך, אדם הנאחז במשוט בלב ים וכמוהו כמי שנאחז בנוצה, ונוצתו נוצת נשר היא אשר נשאו לפני כן אל חוף רחוק, ואותו אדם בדרכו מטה-מטה עם הנוצה התלושה עוד מדמה בליבו כי ניצל. כדבר הזה חשבתי אז במר נפשי, כאותה נוצה היה המשוט וידעתי כי גם זה הבל, ונדמה אז בעיניי למאזניים אשר בקצה האחד שלהם מותו של גוטיירז ובקצה האחר חיי, ואף אם לעת עתה עדין מאוזנים הם, עד מהרה יכריעם משקלו של המוות. נואש הייתי אז, וכבר לא ידעתי אם ראשיתו של הלילה היא או אמצעו או סופו, אף לא אם יהיה לו סוף ואם אין החשכה הזאת יצוקה על הכל לעדי עד. ודמעה ירדה אז מעיני, חשתי בה כשעוד היססה על מפתנה, אך מיד חצתה את קו ריסיי והתגלגלה במורד לחיי אל הים כשבה אל מקורה הקדמון. מחשבה כזאת חלפה אז בראשי ואמרתי לעצמי, התעשת כריסטובל, התעשת, הלוא עודדת את פדרו לאזור כוח, אזור אותו גם אתה. ילדים אמנם עדין אין לך, אף לא רעיה, אבל חלום גדול יש לך וכיצד ייחלם בלעדיך. רעיה או ילדים, להם יימצא מי שידאג לשלומם, ואילו חלומך בעיניו של מי ייחלם.
דמה בנפשך, אמרתי לעצמי אז, כי כל בהרות הקצף הללו נוצות מלאכים הן, ומעופפים הם כל העת בשמיים ומשגיחים הם עלייך משם לבל תטבע, האינך רואה בחשכה את ניצוצות עיניהם?..." [מבעד לקרקעית שקופה/יובל שמעוני ע"מ 394-5 עם עובד]
Red Axes feat. Cohen - BUMP CITY