תעשי לי מיקסים יפים בלב
ממלכתיחגה פרק ד#
שנת #זלדוש סוף
Romi O - Red Twins || רומי או - תאומים אדומים
2025 on Tumblr: Trends That Defined the Year
Sade Olutola
Peter Solarz

tannertan36

oozey mess

PR's Tumblrdome
h

blake kathryn
dirt enthusiast
noise dept.
No title available
Mike Driver
DEAR READER
wallacepolsom

roma★

shark vs the universe

★
Aqua Utopia|海の底で記憶を紡ぐ
taylor price

@theartofmadeline

seen from United Kingdom
seen from United States
seen from Türkiye

seen from Türkiye

seen from Malaysia
seen from United States
seen from United States
seen from United States
seen from United States
seen from United States
seen from United States

seen from France

seen from Malaysia

seen from Germany

seen from Malaysia
seen from United Kingdom

seen from United States

seen from Malaysia
seen from United States
seen from Malaysia
@vardhanlezuz
תעשי לי מיקסים יפים בלב
ממלכתיחגה פרק ד#
שנת #זלדוש סוף
Romi O - Red Twins || רומי או - תאומים אדומים
חודש טבילה באמונה תפלה וטעימה הסתיים. הנה מסתיימת סלילת הפיאצה של אשקלון בן גוריון פינת השמורה, האוויר של הסיטי נודף ריח של זפת [בחיים קודמים באוניה של קולומבוס בטח הייתי זפת] יוצא לים מוקדם, עוד כמה שעות עולה לירושלים. החופים ריקים וים נהדר לגלוש. אני נסחף בכוח גל עצבני ונרפות טבעית, ירך שמאל מתנגשת בכיפת סלע כורכר. האוץ'. התרגלתי כמה שאפשר לפגיעות כף רגל תוך כדי ריצה יחפה, דם, כאב חד מהיר ועצבני שמגיע לצרחות וזה עובר. פגיעה בשריר עמומה ומתמשכת, אנקות כאב הולם אותן יותר. טוב נו גררתי את עצמי חזרה. בבית יוסף מתקשר לשאול אם אני רוצה להחליף אותו במשמרת לילה. אבל אני עובד הלילה אמרתי לו מעכל את האפשרות שניצלתי בטעות ושהחג ימשיך עוד יום [לא ידעתי שחיפשתי אז זקנה על קלנועית שתצא עלי בחור אתה טס כמו חללית וואלה פה זה לא מרוץ פה לא צריך ללחוץ פה לא נורא אם לא יהיה חרוז#ממלכתיחגה פרק ד
פול טראנק עם ג׳ימבו ג׳יי - סתלבט בקיבוץ
פוסט פוסט מודרניזם
נשמח בסוף חגינו
#ממלכתיחגה פרק ד
".... לא! צעקתי עליו, בשום פנים אל תוסיף לדבר כך! עצמות יש לך שם ושרירים ואמץ אותם, אל תרפה, בשם אלוהים פדרו חזק אחיזתך במשוט, וענה לי: עצמות אומנם יש לי, ג'נובזי, אבל עוד מעט יחשפון הדגים בשיניהם, רק עליך אולי ידלגו כי את בשרכם אינם אוהבים. התעודד, ג'נובזי, אמר לי, אני איאכל בפיותיהם הקטנים ואתה תגיע לחוף, וימצאוך שם ויאכילוך וישקוך ויאוששוך, ויום אחד תעלה שוב על ספינה ותתחיל מחדש את חייך, אף כי מי שאוחז בחרב כמוך כיצד ייאחז בחייו. הרפה גם אתה מן המשוט, הרפה ממנו, הרפה, ג'נובזי, שחרר את ידיך ושלחהו לחופשי, ממילא לא תגיע בחייך לשום מקום. כך אמר לי עד שנצרד ואולי לא הוא עצמו דיבר אליי אז כי אם הקול אשר בראשי, שכן בהביטי לימיני כבר לא ראיתיו, ריקה הייתה המחצית הימנית של המשוט כמו לא אחז בה מעולם. ואם אדבר ביושר, הוד מעלתך, אודה כי לא גאה בי אז צערי עליו, אף לא פעפע בקרבי חרש, ושאלה אחת עלתה בראשי והיא כמה זמן מדבר אני כך אל עצמי, טוען טענות ומשיב להן, ותהיתי אם זה מכבר הרפה גוטיירז מן המשוט או שמא זה מקרוב, ואם עדיין הוא עושה דרכו מטה-מטה למצולות ואם לא תקפוהו בדרכו נחילי דגים ונגסו בו מכל עבר כמו שנוגסים בקלח תירס עד אשר מכל גרגריו נשאר רק שלדו ובקרוב יעוטו גם עליי.
15.5.1506
דמה בנפשך, הוד מעלתך, אדם הנאחז במשוט בלב ים וכמוהו כמי שנאחז בנוצה, ונוצתו נוצת נשר היא אשר נשאו לפני כן אל חוף רחוק, ואותו אדם בדרכו מטה-מטה עם הנוצה התלושה עוד מדמה בליבו כי ניצל. כדבר הזה חשבתי אז במר נפשי, כאותה נוצה היה המשוט וידעתי כי גם זה הבל, ונדמה אז בעיניי למאזניים אשר בקצה האחד שלהם מותו של גוטיירז ובקצה האחר חיי, ואף אם לעת עתה עדין מאוזנים הם, עד מהרה יכריעם משקלו של המוות. נואש הייתי אז, וכבר לא ידעתי אם ראשיתו של הלילה היא או אמצעו או סופו, אף לא אם יהיה לו סוף ואם אין החשכה הזאת יצוקה על הכל לעדי עד. ודמעה ירדה אז מעיני, חשתי בה כשעוד היססה על מפתנה, אך מיד חצתה את קו ריסיי והתגלגלה במורד לחיי אל הים כשבה אל מקורה הקדמון. מחשבה כזאת חלפה אז בראשי ואמרתי לעצמי, התעשת כריסטובל, התעשת, הלוא עודדת את פדרו לאזור כוח, אזור אותו גם אתה. ילדים אמנם עדין אין לך, אף לא רעיה, אבל חלום גדול יש לך וכיצד ייחלם בלעדיך. רעיה או ילדים, להם יימצא מי שידאג לשלומם, ואילו חלומך בעיניו של מי ייחלם.
דמה בנפשך, אמרתי לעצמי אז, כי כל בהרות הקצף הללו נוצות מלאכים הן, ומעופפים הם כל העת בשמיים ומשגיחים הם עלייך משם לבל תטבע, האינך רואה בחשכה את ניצוצות עיניהם?..." [מבעד לקרקעית שקופה/יובל שמעוני ע"מ 394-5 עם עובד]
Red Axes feat. Cohen - BUMP CITY
זהו שלומית גמרה לחפור בסוכה #ממלכתיחגה פרק ד
Red Axes - Shlomit
מסגור הרגש בחג, פרקטיקת הסדר החברתי מחוללת נפלאות בסוגיית השפיות. אני מועד בשמחה על עוד סידור, שואף נושף ומסתער על חוץ של נופש ים שלפני [מגזרוש ביקשה שאקדים לעלות לרגל לירושלים כדי לעזור בעל האש] בדלילה עד השמורה אווירת דגים עפים ציפורים שוחות שמש, ים, רוח הטבע משתף פעולה עם חול המועד. חולף דייגים שומעים גשש, רוכבי סוסים שהגיעו עם קרונות ועכשיו מסתובבים מחוץ לשמורה ועדין בחממה, הם מנופפים שלום לחצרוני. זהו אני מוכן לירושלים ושיחות שבעת חטאי חתולים וגו' #ממלכתיחגה פרק ג
עיליי אשדות - כל פאקינג פעם
אחרי בינג' "איש זקן" עם סיום מבטיח לעונה הבאה המשכתי בראש יותר צעיר עם "התייר" מיני סדרת מתח אוסטרלית, דואל [משאית רודפת מכונית משל לרוע לא ברור שנוחת עליך משום מקום] פוגש את קרוקודייל דנדי [הכל יסתדר מייט]. ובשביל האיזון המצטבר של סדרות עם גיבוריבורות בשר ודם התחלתי פנטאון, סדרת אנימציה חדשה [כל האלים מגוייסים. הגיבורה, חדשה בעיר, מקבלת עזרה מסתורית ממישהו באינטרנט, שמתגלה זמן קצר לאחר מכן כאביה המנוח, שהתודעה שלו הועלתה בהצלחה לענן של Logorhythms בסריקת מוח ניסיונית שהצליחה מלבד זה שגרמה למותו.......] בין לבין יש את /יובל שמעוני שמוציא ממני איזה קריאה מסכסכת כזאת שרוקמת את הבדיוני העתידי עם הבדיוני חמש מאות שנה אחורה מהצרות הלא נגמרות של אולי כריסטופר קולומבוס ונער-שולייה היהודי שלו, שהתבגר איתו בכמה ממסעותיו הבלתי נלאים לפני שבגד בו ונשאר בחוף. ...."תסתכל לי עכשיו טוביאס טוב-טוב בעיניים ותגיד לי מה אתה רואה שם, הרי טיפש אתה לא," האדמירל היה אומר לו מול מרחבי האוקיינוס אבל אף פעם לא ידע מה לענות לו, כי לא הראה לו על מרחבי הים שלפניו אלא על שתי עיניו, שצלילותן רק החלה להיפגם אז. פעם פעם הוא ניסה להיענות לו: פעם בחר בסין, פעם ביפן, פעם בהודו, כי שלם אמרו כולם שפניהם מועדות. "תסתכל טוב ילד," האדמירל קצף, "ורק אל תהיה התוכי שלי!" אולי ציפה שייראה בעומק עיניו הצופות אל העתיד יערות קינמון שמשתרעים על חבלי ארץ שלמים ולצידם יערות ציפורן, ופילים עצומים נושאים בחדקיהם את מאות הגזעים הכרותים אל רבבות הודים שיכתשו את כולם לאבקה, אות את החאן הגדול של סין מוקף אוצרות זהב וכסף בארמונו העצום שבטבורו של ארמון אחר, גדול ממנו, שגם הוא בטבורו של ארמון, גדול אף יותר, והעשירי שבהם עצום כל כך עד שענני השמים שטים בו מחלון לחלון. כן, חולם גדול הוא היה, האדמירל, לא פחות משהיה בן זונה. "טוב-טוב תסתכל לי בעיניים," אמר שוב לפני המסע הבא, "מה אתה רואה?" והתעקש שיסתכל לתוך עיניו, כאילו מבעד לדלקת שתקפה אותן יתגלו כל עובדי האלילים שיוליך אל האמונה האמיתית בכל מקום שיציב בו את רגליו, ולפני כל אלה ייראה האי הזה בשגשוגו: עוד ועוד ערים שייבנו בו ובהן בתי אבן ולא עץ, עוד ועוד מבצרים, וגם קתדרלה תיבנה סוף-סוף עם מגדל פעמונים נישא לשמיים, המכרות והנחלים יפיקו די זהב למלא בו את קופת הממלכה לקראת היעד החשוב מכולם. הרי לפני שיצא לדרך נשבע למלך שהפלגותיו מערבה יממנו את המסע הכביר ביותר – לא הרחוק ביותר – אבל הנעלה שבהם – אל העיר הקדושה במזרח..." [מבעד לקרקעית שקופה/יובל שמעוני עם עובד] #ממלכתיחגה פרק ג
אור כשדים - לב פיגיון
התחלתי בויקטורי את מסע איסוף מה נשאר סביר במדור פירות. עמוס כמובן אבל לא נורא. הכי חשוב לי לאשרר שלא דמיינתי כשעליתי נוסע אחרון באוטובוס האחרון לאשקלון - שכבת הניכור החדשה, פאר חיווט ירושלמי, עובדת מעולה; אני קוטף ענבים שחורים, אפרסמון, מנגו רך לשייקים, אגס, ואפילו שלוש פאפאיות לכבודי ולכבוד עולם פוסט מודרני. הבלי תור'ז השתלטו על קופת עד עשרה מוצרים ובקופה הראשית משתחררים מאחת שזעקה על עוולה ופותחים קופה נוספת לעד עשרה מוצרים/ללא תור'ז. ברור שאני איטי מדי למצב תזוזותורז שכזה וחוץ מזה בשביל מה משתככים, כאילו....
ככול שהתור נמשך יותר יש הרבה יותר סיכוי שסוג של אתאהב בקופאית. כאילו אם היא לא מהמבאסות הכוונה. שלי לא מהמבאסות, אני מתאהב והיא בסבלנות מעבירה את העם-תורז שהשתחל [השאיר בקלה קפואה ופלפל בצד] ואת התפטרות כל הכסף הקטן של זה לפניו וכן וואייפיי לא וואייפיי שלי, וביציאה לא מבקשים שאוציא את החשבונית שדווקא כן זכרתי לקחת #ממלכתיחגה פרק ג
Autarkic - The Leibowitz Files / Genesis, To Overcome, Messiah
אם לכמת קדושה במטרים כיפור השנה היה מוצלח מאוד. תפרתי את בן גוריון מעלה מטה בכמה יחידות סולחה. סולחה תקנית היא שלוש פעמים הלוך ושוב מהספריה לים. בלי שעון וכל זה. בערב הראשון גלשתי רק שני שליש סולחה תקנית, תחילה נמלטתי מהמשפחות מרובות ילדים לשכן שמערבב סליחות ומשככים, ובשל אחרי, אני בן גוריון והירח באופן הכללי התנדנדו מדי לשמור על הקו. אבל מהבוקר ליוויתי את תפילות היום, תרגלתי הלוך ושב מעלה מטה בדבקות חצרונית אמיתית, גלשתי והתפלפלתי מחוזק במתפללי.לות בית הכנסת בכיכר השמורה שקריאותיהם נשמעו עוד מאה מטר מזרחה עד לזול-בו [שקצת לידו, במקום חנות ירקות נפתח בית כנסת קטן ואינטימי]. הקטע שהחוץ נהיה חלק תקני של הפולחן ושהטקס גלש החוצה אלינו עושה את ההבדל ומטעין משמעות לפחות ברמה האנתרופולוגית והאדרנלין. שעה לפני שקיעה גררתי את עצמי הביתה. די, יש גבול, כאילו... מהדירה למעלה שמחתי לראות שדווקא לא ממהרים פה למלא את הכבישים #ממלכתיחגה פרק ב
גיאגיא - אומייגאד לא / דלקן (תדר 20/8/2022)
טוב נו, תוך חצי שעה: שלושה בני אדם טבעו באשקלון, אב ובנו במצב אנוש וקל שלושה בני אדם טבעו היום (שלישי) בפרק זמן של חצי שעה, בחופי הים באשקלון. גבר פונה במצב בינוני לאחר שטבע בחוף דלילה... MivzakLive חדשות לפני 59 דקות
חזרתי אל הפסל. "אז איך הוא איבד את כף הרגל?" שאלתי. "הספרטנים צמאי-הדם שבו אותו וכבלו אותו בשלשלאות." הוא אמר. "אבל הוא הצליח להמלט בזה שכרת לעצמו את כף הרגל." "אני מתערב שהם לא צפו את זה", אמרתי. "לא, איליי הצעיר, הם לא צפו את זה,"| הוא אמר. הוא צחק. "אז מה אנחנו יכולים ללמוד מהגסיסטרטוס?" הוא שאל. "תמיד לקחת איתך מסור כשאתה נוסע ליוון," אמרתי. טיטוס חייך ופנה אל לייל. "הקרבה" הוא אמר. "אף פעם לא להיקשר למשהו שאתה לא מסוגל להתנתק ממנו בן רגע." [ילד בולע יקום/טרנט דלטון ע"מ 106 כנרת זמורה תרגום שאול לוין] ממלכתיחגה פרק ב
רוקרפוקטס - קיוטו ופיית הנצנצים
יש כאלו שנהיו חילונים ויש שגדלו חילונים. עשרת הימים הנוראים של אותו אחר שאופפפפ נהייה סופסוף כל כך ברור מצטמצמים לאפשרות של עשרים וארבע שעות קארבר בכבישים ריקים. תחושת ההזדהות המשחקית לדמות בזמן חיים מוגבל, שמשתוקקת ויכולה להספיק "עוד" בשטח ריק מתפוגגת מתי שהו אבל עדין אותם הבלחי רק עוד רגע אמא רק עוד רגע קט מזריקים מרץ לדחיפה מחודשת של עצמי והכלי גם זמרים בנים ברשימת שירי השנה#ממלכתיחגה פרק ב
בין הענפים (אבודה ביפן) - אולי דנון
לשבויות מראש ואלו שהטילו ספק באיש החול ויוצרו הגיע פרק בונוס – חלום אלף החתולים/קאליופה עם חתולה סיאמית פסיכוטית, סופר ניאורוטי וקאליופה המוזה של שירה אפית לפלס דרך להמשך. היה קשה לעכל את חוברת אקדמות ונעימות ליליות [הוצאת כנרת תרגום: דידי חנוך. שקיבלתי מתנה מאילה נצר] הוא הפחיד וריתק והייתי צריך לדרבן את עצמי בהתחלה מהפחד שאילה תבחין עם אענה תשובה מתחכמת בלי באמת] אבל בזכותה נוכחתי בפער, והתחלתי לחפש חוברות, כרכים, ספרים לקרוא עוד מאלו שמאיירים את השסע. גיימן ומורפאוס [השלישי משבעת האחים במשפחה בהפרעה: גורל, מוות, חלום, חורבן, תשוקה, יאוש, והזיה] עשו סלט מעניין החיים כחלום/משחק עם הדגשת האיכות המרפאה שיש לחלום, כסיוט וכתקווה. מה שהיה נחמד זה שכל עניין ההתעוררות ומודעות, טיעון מרכזי בניקוי ראש הסניאסי, קיבל תמיד טוויסט מרושע שבא לביטוי בכל פעם שאחת הדמויות נושאת נאום באירוע רשמי, וברור שזה ייגמר בדם. זרע הרעיון - לחלום כדרך להעביר שארית החיים – שחיכה ללבלב בתוכי באותה תקופה קיבל מים.
וגדל וגדל שכל הקטע עם הנסיעות לחו"ל זה בכלל בקטע של בדיקת מציאות עבורי. וטוב, נו, גם אם ההלוך ושוב זה יסתדר פיקס כי אלוהימה אוהבת אותי עדין נראה לי שבקושי אני מגרד ציון 70. מצד שני 70 זה ציון שדי הרבה קיבלתי ולפעמים בעצמו היה חלום #קלמ@ליבסקינד פרק ו
The Sandman Bonus Episode 'Dream Of A Thousand Cats' Opening Scene [HD]
בפרק תשע "האספנים" הייתי מוכן [או אולי פחות שמור] ונסחפתי במערבולת צא אור כנס לילה הנה ידי אנחנו בדרך לארץ לעולם לא, גרסת המציאות ליום וחלום שברא ניל גיימן עבורנו בני אנוש. ליטא נכנסה להריון מחלום והשכן החביב התגלה כפידלר'ס גרין - המוות שבו שוררת שמחה תמידית; כינור שלא מפסיק לנגן ורקדנים שלא מתעייפים [בפולקלור הימי האנגלי של המאה ה-19, זה היה סוג של חיים שלאחר המוות עבור מלחים ששירתו לפחות חמישים שנה בים ]- שמורפיאוס מחפש נואשות. לקראת "לבבות שבורים" פרק עשר ולפני אחרון יצאתי לריצת שקיעה ובחזרה בחשכה נעלמו ההאוויאנס, שניות שלי החודש, וחולצה נוסטלגית. מועדון זקני הים היה פתוח וקיבלתי חולצת גלישה של מישו ששכח סוג של חיזוק להמשיך להתבלבל בכיוונים #סופשנחת
Rina Sawayama – “Enter Sandman” from The Metallica Blacklist
במאמץ לחלץ עצמי לירושלים כנגד רצוני אני מגייס ומצרף עוד דברים שהם הרבה יותר קלים ועדין משום מה הם נדחים, סתם בגלל שזה אפשרי. זה ששום דבר כמעט חוץ מלחצות את הגבול פעם בשבוע או שבועיים ליממה לנחם את אלו שגרים לא ליד הים מונע להתמזג עם התענגות הקריאה ואיווי הכתיבה דורש, כך מסתבר לי כגמלאי אדוני טרי, משמעת של תרגול גופני לנקז את אבעבועות הקיץ והקנאביס.
בגלל הגנים הנפלאים שלי ויום יום עיסוי כף רגל בריצה יחפה שכוללת בין השאר כקילומטר של טבלאות גידוד [שם נפלא למשטח סלעי שנוצר מבליה של סלע כורכר-מאפיין של חופי ישראל - ונבנה מחדש בתוספת שלדי חלזונות ימיים וכו', בית גידול ייחודי למזרח הים התיכון, לונה פרק לסרטנים] התחלתי לעכל את זה שיש לי לפחות עוד שלושים שנה, וזה המון זמן בעיקר למישהו ער רוב הזמן. זאת אומרת שאפשר עוד להאט עדין מזכיר לעצמי.
#קלמ@ליבקינד פרק ה
Wolf Kinder - Bekirvat Atsmi (Near Myself) | זאב טנא ורייסקינדר - בקרבת ...
אבא אומר שהוא בכלל לא אהב את צביקה פיק. נכון, אישרתי. עוד סיבה לקנות את התקליט צביקה פיק 12 להיטי זהב. אבל אז מתי שהו התחלתי לאהוב אני לא יודע מתי ולמה. כשהוא הופיע בכוכב נולד וכל זה הימרתי. אה נכון.
התקליט בחום זהב עם צביקה פיק שביל באמצע ופנס תאורה - עם הלהיטים אני אוהב אותך לאה הרקדן האוטומטי פרפרה סימנים שושנת פלאים שמע ישראל דמדומים איתך ובלעדייך רינה טיל עכשיו אני יודע בין האצבעות ושיר הקטר – היה תוספת הכרחית למסיבה שמירל'ה, רונית ואני הכנו, מהאחרונות ביסודי. רונית הביאה את האקורדיון, מירל'ה את התשוקה וקצת תקליטי סלו מההורים, ואני תרמתי את הבית ותקליטים שנקנו בכסף קומבינה מפרכת אך משתלמת של חלוקת שני המקומונים המתחרים גל גפן ו 3+. גל גפן היה המקומון הראשון בראשון, התחיל בגודל של מחברת ותפח בהדרגה לחוברת, והשני, שזה עתה נכנס לשוק, נפרש כעיתון וחולק ברחובות, נס ציונה וראשון. רונית חלתה בבוקר המסיבה וכפיצוי שלחה את טופ אופ דה פופ עם אבבא, ביי-סיטי רולרס, ספארקס וכמובן קונג-פו פייטרס שנוגנו כפשרה בין אלו שאהבו את שושנת פלאים/אני אוהב אותך לאה ושנאו את הרקדן האוטומטי/רינה טיל וההפך
#קלמ&ליברמן פרק ה
צביקה פיק - הרקדן האוטומטי
לצוהרי מבצע שחר העולה החלטתי להעניק לעצמי ולמשפחות בלום ונתניהו את הכבוד המגיע, לא למשוך עוד את קריאת נתניהוז, הבדיה שקרתה באמת של ג'ושוע כהן עם כותרת משנה – אפיזודה שולית ובסופו של דבר אף זניחה בתולדות משפחה מפורסמת מאוד -שכבר שבוע הזדחלתי בכוונה להאריך את העונג, ולגמור אותו בנקודת ציון שולית וזניחה בסכסוך #סופשנחת"....המכונית היתה פורד חלודה בגוון מדברי, משנות הארבעים, ספינתית וחלקה גם, יש לומר, מסוגננת ביחס לתקופתה שתמה זמן רב לפני שהיא גלשה במורד הרחוב שלנו. זו היתה אחת ממכוניות הדגם הראשונות שהתחילו לייצר אחרי ההפסקה בזמן המלחמה, ואחת ממכוניות הדגם האחרונות שהיה להן פרצוף. כוונתי לכך שחזית המכונית, על פנסיה המרווחים בארובותיהם העמוקות וסבכת חוטם הקליע, נראתה כמעט במו בן אדם. היא באה לקראתך במין מראה אנושי מקסים ומטופש. אותו מבט תלותי מכמיר לב שכמעט השכיח את העובדה שנאצי ייצר אותה. המכונית המסוימת הזאת הייתה מרשימה במיוחד, כי הפרצוף שהציגה היה מרוסק. השבכה חסרה, ופגוש הכרום החבוט השתלשל עקור למחצה וכמו התיז את השלג לפניו כמפלסת שלג חסרת אונים.אבל אולי זה היה נתניהו. קודם כל, היו יותר מדי אנשים בפנים. "יותר מדי" פירושו יותר מאוחד. בגלויה ששלח נתניהו הוא לא ציין שיבואו איתו אנשים, אך מרכבת הליצנים שהתקדמה לעברי נראתה דחוסה כל כך עד אשר – מבעד לחלון שלי ולשמשה הקדמית של המכונית – לא היה ברור לי כמה נוסעים יש שם ומה הם עושים: מתקוטטים או מתלבשים?...... הספקתי בדיוק לצאת ולראות את הדלת האחורית של המכונית נפתחת וגופים צונחים על ישבניהם – לא ליצנים בבגדי שרדם, צופרים בצופרים ומלהטטים צלחות, אך לא רחוק מזה: ילדים עטויים עורות כבש, אחד, שניים, שלושה. לקח לי רגע לספור שלושה ילדים: קטן, בינוני, גדול. בשל מעילי עור הכבש הזהים, ובייחוד בשל מרצם שהותר לפתע מכבליו, נדמה שמספרם גדול והרבה יותר. בזמן שהם רדפן זה אחר זה ובין המדרכה לרחוב והשליכו שלג החליקו שתי דמויות גדולות יותר, מבוגרות, מהדלת הקדמית למדרכה. הדלתות בצד הנגדי ודאי נתקעו. שני המבוגרים הללו נראו בתחילה זהים לגמרי זה לזה וחסרי כל מין, כיוון שהיו עטופים בגרסאות גדולות יותר של עורות הכבש שהקטנים לבשו. חמישה מעילים פרוותיים זהים, בעלי חבקי טבעת, שיש לקוות שנקנו בהנחת כמות משמעותית. בשעה שהילדים דהרו סביב המכונית בהמולת תרגולת אש של שהשלכת כדורי שלג והתחמקות מהם, אחת הדמויות המבוגרות הרימה ראש מבורדס לשמיים וצרחה בשפה שבנעוריי רק אלוהים דיבר. היא – כי הצרחה היתה צרחת אישה – בוודאי הורתה לילדים להפסיק לרוץ ולסתום כבר. זה היה המפגש עם משפחת נתניהו בהרכב מלא: די גאנצע משפוחה. בשעה שהאישה רעתה את הילדים, הבעל משך לאחור את ברדסו וחשף את הפנים שזיהיתי, או חשבתי שזיהיתי, מתמונת הפספורט שהודבקה ברישול לפינה הימנית העליונה של קורות החיים שלו: הוא הזדקן. הוא היה אז כבן חמישים, פניו אגוז קשוח בעל תווים מונגוליים משהו, עיני חרצן זית זעירות ואוזני קונכייה בשרניות ופשוט עצומות, קמטים עמוקים בין האף לשפתיים שלא אכנה "קמטי חיוך" או "קמטי צחוק", כי הפה עצמו היה חסר הומור, קפוץ. על ראשו התנוססו שתי דבשות שיער, ובין דבשת לדבשת התגבעה ביצת-גבחת מנומשת מאירה. המילים הראשונות שאמר לי היו: "דוקטור בלום, אני מניח?""נעים מאוד.""דוקטור בן-ציון נתניהו."כן, הוא התעקש להקפיד על תארים בתחילה וכן, הוא לא הסיר את כסייתו המוכית כדי ללחוץ את ידי...." [הנתניהוז/ג'ושוע כהן מאנגלית: ארז וולק הוצאת הבא להבא]
ביקיני - תרשום לי אוויר
באנחת רווחה של טוב נו שיתחיל וייגמר קיבלנו מקצת לפני שקיעה את הכל כלול הרגיל; זיקוקי אש, שאון הבוווומס, צרצורי התראות וכמובן סירנת האזעקות. קיבלנו, גוף שלישי רבים, לא רק כמייצג אותנטי של השבט במיקום שחוטף על הראש אלא שבמצבי קיצון מחרישי אוזניים שכאלו, כשהאני המזדקף מהתנגדות לבחוץ עצלן מדי לעשות עם זה משהו, נותר אלא להשתכפל בבוז אדוני תהומי לחברותא דמיונית ממשית שכזאת, ולחבר הסחות הדעת ראויות לכתבינו המצוינים מהמסכים המשדרים מהשטח. סיימתי שני פרקים אחרונים מ"תחת נס השמיים" [שיסוף גרונות של אם ובתה התינוקת בקהילה המורמונית. מיני סדרה מבוססת על מקרה ביוטה ב-1984 וספר עיון "תחת דגל השמיים: סיפורה של אמונה אלימה" שבודקת את השורשים ומכניקה של פונדמנטליזם] אזרתי אומץ להתחיל לצפות ב''כישור הזמן'' [דיווח בהמשך] ובעיקר ברחתי לליפו וואו-נאהלה "...אבל אני מקווה שלא ירגישו ככה, כי אין זמן לכעוס. אתה בא, ואני מרגיש את הלב שלי הולם במהירות. יותר ויותר, ואת דם גועש לי באוזניים. אבל לעת עתה אני מתכוון להמשיך ולהתאמן. אני כל כך חזק קאוויקה – אני כמעט מוכן. הפעם אני מוכן לעורר בך גאווה. הפעם לא אכזיב אותך. תמיד חשבתי שליפו-וואו-נאהלה תהיה הסיפור היחידי שאוכל לספר על החיים שלי, אבל עכשיו אני יודע: ניתנת לי הזדמנות נוספת, הזדמנות ליצור סיפור אחר, הזדמנות לספר לך משהו חדש. וככה להילה, כשיהיה חשוך, והיה שקט סביבי במקום הזה, אני אקום, אחזור אל עקבותי בנתיב אל הגן, והפעם אצא בדלת שמאחור ואל תוך העולם. אני כבר רואה את צמרות העצים, שחורים על רקע השמים הכהים; אני כבר מריח את היסמין סביב-סביב לי. הם טעו: לא מאוחר מדי, לא מאוחר מדי, לא מאוחר מדי, למרות הכול. ואז אתחיל ללכת – לא אל המקום של אמא שלי, לא לליפו-וואו-נאלה- אלא למקום אחר, לאותו מקום שאני מקווה שאתה הלכת אליו, ולא אעצור, לא אצטרך לנוח, לא עד שאגיע לשם, כל הדרך אליך, כל הדרך אל גן העדן. [אל גן העדן/האניה ינגיהארה ע"מ 309 סוף חלק 2] #סופשנחת
Pink Floyd - Chapter 24
בהמתנה לירוק-של-פעיל-עכשיו שלה מתערבלות המחשבות עם ציפור האש היפיפייה שבורחת ליער קסום השייך למפלצת. הציפור נותנת לנסיך שתפס ושחרר אותה מתנת תודה - נוצה - שייקרא לה בעזרתה אם ייקלע לצרה. הנסיך כלל לא ידע שהוא בסכנה עד שראה 13 נסיכות רוקדות במעגל בדרכו החוצה. הוא מיד מתאהב ביפה מכולן ואהבתו מעירה את המפלצת. ציפור האש שמוזעקת בדחיפות להצלה שרה שיר ערש שמשהה את הסכנה, ומספרת לנסיך שנשמתה של המפלצת נמצאת בתוך קליפת ביצה. טוב, בסוף יש חתונה, ובגלל שזה בלט [סטרווינסקי] גם כל הזמן רוקדים ושרים. בינתיים מעצבן אותי שמאיה לא עונה. היא היתה אומרת שמדובר בגלגל חוזר בעולם, רְבוּתָא של ראבותא, שככה עושות כולן וזה נותן לה להרגיש נורמלית, שגהינום מומצא והביחד ממשי. #קלמ&ליבסקינד פרק ד
שירג׳ - פופ | Shirej - POP