יוֹנִי כּוֹתֵב

אני כותב. © כל הזכויות שמורות לבלוג yoniwrites.tumblr.com

[yoniwrites]

נפגשתי אתמול עם פרווין. בחור בן 23 מכפר ליד אורוויל. המפגש איתו הנחית לי המון דברים במקום. עכשיו אספר עליו ארוכות ובקצרה.

מערכות יחסים -1- בהתחלה הוא התחיל לספר לי על מערכת יחסים "מרחוק" שהוא נמצא בה כבר כמה שנים, לאט לאט אני מבין שמדובר במערכת יחסים עם בן אדם בעייתי אבל לא נוראי, בחור פולני בן 39 שגר בבולגריה שמתקשר אליו כל יום ומדבר איתו, במשך כמה שנים. לאט לאט זה הפך למשהו רציני. פרווין החמוד מזמין את הפולני לביקור בהודו ההוא מגיע, קונה לו מתנות, מפנק אותו, וכל זה מבלי לרצות שום דבר מיני. פרווין מאוד רוצה כבר משהו מיני. אע"פ שפרווין באותו הזמן בן 22 וההוא בן 38. מפה לשם פגשתי את פרווין יום לאחר שהוא שאל את הפולני "מה אתה באמת רוצה ממני?" והפולני פשוט לא ידע מה לענות.

אני שואל את עצמי, ואת פרווין, זה לא נראה לך מוזר? מה הוא רצה ממך? פרווין חושב ואומר "אם הוא לא אוהב אותי ולא רוצה אותי למה הוא שלח לי כסף ללימודים? למה הוא שלח לי כסף כל הזמן? אני עם הכסף הזה קניתי לו מתנות והן שוכבות לי בארון ומחכות לו" חשבתי לעצמי, כמה שהילד הזה תמים ומתוק, ולא מבין שיכל לעשות לעצמו טוב עם הכסף שקיבל. ראיתי את עצמי בו. הוא מדבר ממש בשקט, וגבו מכופף. ממושמע, מכופף, מדוכא, חמוד, חייכן, לא רוצה להרגיש את הרגשות השליליים. הוא מחכה להודעה מהבחור הזה שיגיד לו שהוא אוהב אותו, הוא רוצה להיות נאהב על ידו, הוא לא מוכן לקבל את המציאות הזו כפי שהיא. אני אמרתי לו - זהו, אתם נפרדתם, הפולני אמר לו "אני רוצה לחיות חיים רגילים, ואתה לך תחיה את החיים הרגילים שלך" אבל פרווין, הוא אובססיבי, הוא לא מצליח להתנתק מזה, הוא לא מוכן לקבל את זה שאולי לא היתה שם אהבה וזה היה רק שלו. לאחר מכן הבנתי שהכל קשור למשפחה, ולאבא שלו.

-2- הוא סיפר לי על איזו חברה, הוא נסע באופנוע שלו ולא שם לב ונגמר הדלק, האופנוע עצר וזה היה לא רחוק מהעבודה של החברה הזאת. הוא התקשר אליה ושאל אם הוא יכול לקחת את האופנוע שלה ללכת לקנות דלק ולחזור, היא אמרה שהיא לא בעבודה. כמה ימים מאוחר יותר הוא גילה שהיא שיקרה לו, מאיזה חבר שעבד איתה באותו הזמן. היא היתה בעבודה ופשוט אמרה לו לא. במקום להתעמת איתה הוא שתק. והיום הוא יילך לחתונה שלה. אחרי 3 חודשי נתק היא פתאום הזמינה אותו לחתונתה.

-3--3- הוא סיפר לי שכשהיה בן 19 נפגש לראשונה עם גבר ישראלי. חשוב לציין שהוא היה בן 44 מאילת. כנראה טיפוס מאוד ספציפי. אבל לפי הסיפור נשמע שהוא היה נחמד אליו. ביום הראשון הם נפגשו, הזדיינו, ואח"כ האילתי הזמין אותו לארוחה, הם אכלו ושתו על חשבונו. פרווין סיפר זו היתה פעם ראשונה בחייו שהוא בכלל אכל בחוץ, ועוד על חשבון של מישהו אחר. יום למחרת הם נפגשו שוב, הלכו לים ביחד, ואכלו שוב, ואז הלכו לקטוף גויאבות בפונדיצ'רי אצל חבר של פראווין בגינה, ואז חזרו לביתו של האילתי, הזדיינו שאלתי "זה היה נעים לפחות? הסקס איתו?" "מאוד!" הופתעתי לשמוע. אחרי זה האילתי הזמין את החבר עם הגויאבות גם לארוחה והם ישבו שלושתם ואכלו באיזה מקום שלהודים אין תקציב לו. אח"כ האילתי גם בא לבקר את המשפחה של פרווין ובקיצור זה היה נשמע מאוד אינטנסיבי יחסית לילד בן19 וגבר אילתי בן 44. פרווין סיפר: "הוא עזב בבוקר למחרת ואני הרגשתי שמשהו בלב שלי חסר כבר. התחלתי לכתוב לו הודעות והוא אמר לי -פרווין, תשמור על עצמך ותהנה מהחיים. ואז חסם אותי. אחרי כמה ימים כתבתי לו בפייסבוק, והוא הוריד את החסימה בווצאפ. ואז הוא אמר לי - פרווין, אני בן 44 ואתה בן 19, אני מישראל ואתה מהודו, זה לא יכול לעבוד!! אני הייתי מוכן לעשות הכל בשבילו, הצעתי לו שנתחתן, אבל הוא פשוט שוב חסם אותי. אחרי כמה חודשים רשמתי לו מהטלפון של אבא שלי. והוא הוריד את החסימה דיברנו קצת, ועד היום הוא לא חסם אותי שוב.." עניתי לו "אתה ממש נקשר מהר לאנשים, לא?" "זה היה ממש מיוחד עבורי. אף אחד לא התייחס אליי ככה אף פעם"

משפחה

הוא חי בבית עם 2 אחיות קטנות, אבא ואמא. סיפר לי על זה שכשלמד בצ'נאי הוא היה גר אצל הדודה שלו, ועכשיו הוא חזר לגור בבית עם ההורים. הוא סיפר לי שכל המשכורת שלו הולכת לבית ולחשבונות. אמא שלו עובדת כבר עשרות שנים יום יום בלי יום מנוחה. הוא אמר לי "אני לא יכול ללכת מכאן, אני צריך לדאוג למשפחה שלי, אמא שלי עבדה ככ קשה עבורי כל השנים האלו, ועכשיו? אני אנטוש אותה?" אמרתי לו "אי פעם חיית לבד? בלי השגחה?" "היה לי חודש שנסעתי להשתלמות בבנגלור. אבא שלי נסע איתי, וישנו אצל דוד שלי. אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לעזוב ולמצוא מקום אחר לישון בו. וככה נסעתי ומצאתי מקום בבנגלור ונשארתי בו. רוב הזמן הייתי עסוק בהשתלמות שהייתי בה. אבל היו כמה פעמים שהייתי יוצא, הולך לעשות קניות, פוגש אנשים בגריינדר, נוסע לראות מקומות, ואף אחד לא אמר לי מה לעשות. זה הרגיש מדהים. הכרתי ככה בחור הולנדי דרך הגריינדר והפכנו להיות חברים ועד היום אנחנו מדברים על הכל" אמרתי לו "אתה חייב להרגיש מה זה חופש, תצא מפה לשנה בלי שמישהו יגיד לך כל הזמן מה לעשות, אתה כל החיים תחת השגחה, איך אתה יכול לחיות ככה?" "אני חייב למשפחה שלי, אם אעזוב הם יקרסו", "הם לא יקרסו, הם יחיו כמו שחיו עד עכשיו" "אני דואג לאמא שלי, לאחיות שלי, לאבא שלי אני לא דואג" "למה?" שאלתי וכבר מהעיניים שלו הבנתי טוב מאוד מה תהיה התשובה שלו "אני לא אוהב אותו" "למה? הוא עושה משהו?" "לאחרונה הוא התחיל לשתות הרבה, וכשהוא שותה הוא אלים, הוא מרביץ לאמא שלי, הוא מרביץ לאחיות שלי ולי" "למה אמא שלך לא עוזבת אותו?" "היא לא יכולה. זה המשפחה ההודית, זה החוקים".. "הוא גם לא עובד, הוא רק שותה ואלים" "זה לא גורם לך לרצות לעזוב?" "איך אני אגן על אמא שלי? כשאני בבית ואני רואה את זה אני אומר לו להפסיק. אם אני לא אהיה פה מה יקרה?" "זה נשמע נורא פרווין." "ככה זה ברוב הבתים ההודים. כל האבות הם כאלה" "אתה יודע, סבתא רבתא שלי עזבה את בעלה כי הוא היה שותה ואלים, סבתא שלי עזבה את בעלה כי הוא היה שותה ואלים, ואמא שלי עזבה את אבא שלי כי הוא היה צועק עליה. אני באתי מבית של נשים חזקות, ולשמוע סיפור כזה זה פשוט נורא בעיניי." "רק עכשיו נשים מתחילות לעזוב את בעליהן בהודו בגלל אלימות, זה לא היה קורה לפני כן" היתה שתיקה שהרגישה מאוד ארוכה, אז ניסיתי לשאול אותו על נושאים אחרים, על עבודה. "אז תגיד כמה אתה מרוויח בעבודה שלך?" הוא עשה תואר שני בניהול לוגיסטי, לא ידעתי שיש תואר בדבר הזה בכלל אבל ציפיתי שמתואר שני יוכל להרוויח הרבה "אני מרוויח עכשיו 18,000 רופי בחודש במשרה מלאה" חישבתי בראש, מדובר בפחות מ800 שקל. אני לא מאמין. אמרתי לו שבעבודה שלו בישראל מרוויחים סביבות ה200,000 רופי. שאלתי אותו "תגיד, חשבת לעבוד במקום אחר? ככה תוכל לא לגור בבית, אולי להביא הרבה יותר כסף למשפחה, אבל גם להרוויח ולחסוך בעצמך. הרי עכשיו אתה לא חוסך כלום, אתה רק מכסה על חובות המשפחה" "כן, חשבתי, אבל אני צריך כסף כדי לעשות ויזה, אני צריך כסף כדי לקנות כרטיס טיסה, ואם כל הכסף אצל ההורים איך אעשה זאת?" "איזה עבודה הציעו לך?" "הציעו לי עבודה בסינגפור, להרוויח 2לאק (200,000 רופי) בחודש" "זה נשמע מטורף, זה סכום שאתה עושה כאן בשנה, לך על זה!" .. כל הזמן דמיינתי איך הילד המתוק והתמים הזה, הוא כולה בן23 , שכנראה עבר התעללות לא קטנה בחייו הוא סוחב על גבו ככ הרבה אחריות. אחריות לשלומה של אמו, אחריות כלכלית לגבי כל הבית, אחריות לשלומן של אחיותיו, אחריות להיות מוצלח ולספק.

הבנתי. הבנתי הכל!!!! הבנתי למה הוא נקשר כ"כ מהר לאנשים. הוא היה חי תחת התעללות אביו ומשמעת בלתי נגמרת מהמערכות הבלתי נסבלות האלה שנקראות "המשפחה ההודית" ו"החברה ההודית"

והוא ממשיך לחיות תחת כל זה, ברגע שמישהו מתייחס אליו כראוי הוא מרגיש שזו היציאה היחידה שלו מהחיים הקשים האלו. הוא מחפש מישהו שיציל אותו. מישהו שיחליף את אבא שלו. שיהיה אבא ראוי עבורו. שיספק עבורו את האהבה לה הוא ראוי כי הוא בן אדם מקסים.

הבנתי שמדובר גם במשהו הרבה יותר גדול מזה, ככה נראית החברה ההודית. יש כל כך הרבה לחץ על הגבר, על האישה כאן, זה מלכוד כל כך קשה שגורם לאלימות. תרבות השידוכים, החתונות כדבר המרכזי בחיים. התרבות של להעמיס את העול הכלכלי על כתפי הגבר (שלרוב, הוא לא "גבר אמיתי" אפילו, הוא פשוט ילד שגדל תחת השגחה כל החיים ועשה מה שאומרים לו לעשות!!!!!!) שגורם ללחץ וכעס. ולאן זה מופנה? בצורת אלימות כלפי האישה. והלחץ על האשה להיות אשת הבית, להחזיק הכל ולהדביק הכל ולעשות כפי שבעלה רוצה. ראיתי פה אינספור מבטים מבועתים של נשים לכיוון בעליהן. הנחמה היחידה שיש להן זה לשבת על המדרגה בכניסה לבית ולרכל עם הנשים האחרות. איך בן אדם יכול להתקדם בחייו ככה? איזה עתיד מצפה לפרווין אם הוא לא יעמוד על רגליו האחוריות מול אביו ויגיד לו "זה מספיק. עוד פעם אחת ואני הורג אותך" אם הוא לא יעמוד על רגליו ויגיד "אני לא מוכן לשאת את העול המשפחתי הזה ואני עוזב להבין מי אני ומה זה החיים האלה" איך בן אדם יכול להגיד "די" למערכת כזו כשהיא כבר התעללה בו, כשהיא כבר ניצלה את תמימותו, כשהוא מסתיר ממנה בפחד מוות סודות כמוסים כמו חיי המין שלו?

----------------------------------------------------------------

ואני מרגיש שזו מראה לצדדים מסויימים בי. אני מרגיש שזו מראה לכל מיני דברים שמהם אני עצמי מפחד. אני פתאום מגלה חמלה ופתאום ר-ו-א-ה את האדם הדרוס בתוכי שלא הציב גבולות ברורים ועבר את כל הדברים שעברתי. גם אני בברירת המחדל שלי כפוף ושקט. גם אני עברתי אלימות מכל מוקד אפשרי, גם אני הסתרתי מיניות, גם אני הרגשתי עול שיושב על גבי, לא אחריות כלכלית לכל משפחתי אבל כן אחריות להיות האדם הנכון שאני צריך להיות, האדם המוכשר או האדם שיכול להצליח בכל מה שרק ינסה. והציפייה הזאת היא לא הגיונית בעליל. אבל זה מה שנקרא לגדול בבית רוסי שבו נאמר לך כל הזמן "גבר צריך לדעת לעשות הכל". אז אני מנסה לתת חמלה ואולי להגיד לעצמי מה שאני אומר לפרווין. ת ל ח ם במוסד הזה, תלחם במערכת הזאת שהפילה אותך והפכה אותך לסמרטוט רצפה שרק מחפש שמישהו יציל אותו. אני מנסה לתת לזה מקום. אני אומר לפרווין הזה שבתוכי - אל תכופף את הגב שלך, אל תתן למערכת לכופך אותך כ"כ. אל תתן להתעללות ולדיכוי להכתיב לך את החיים, חיה אותם כפי שמרגיש לך נכון.

איך תדע מה מרגיש נכון? עשה. עשה. קח אחריות על עצמך ועשה ולמד.

--------------------------------------------------------

לאחר מכן, הוא הקפיץ אותי עם האופנוע שלו למקום שבו הטענתי את האופנוע שלי. חשבתי שכאן נפרדות דרכינו. הבאתי לו חיבוק ארוך. והוא שמח על כך. הסתבר לי שהוא נסע ממש לאט על הכביש וחיכה לי. ואז נסענו לכיוון איפה שאני ישן. אמרתי לו "ביי!" והוא אמר לי "אני רוצה לנשק אותך" אבל עשיתי את עצמי כלא שומע והלכתי להחנות את האופנוע הוא התקרב ואמר לי שוב, ''רציתי לנשק אותך'' נהניתי מזה שהוא רוצה אותי חחח ואז התנשקנו ניסיתי להביא לו אהבה וחמלה בנשיקה הזאת, חיבקתי אותו קרוב חיבקתי את הפצעים המדממים האלו, והם לא רק שלו, וזה לא לגביו, זה גם לגבי

עכשיו אני אגיד את הבולשיט הרוחני של- אין אני ואין אתה, הכאבים זה אותם כאבים, והחמלה כלפי מישהו אחר היא החמלה כלפי עצמי גם כן. אני מנשק אותו ואני מנשק אותי אני מחבק אותו ואני מחבק אותי אני רואה את פצעיו ואני רואה את פצעיי אני מסתכל עליו בחמלה ורוצה שהעתיד יטיב עמו ואני מסתכל על עצמי בחמלה ורוצה שהעתיד יטיב עמי

התנשקנו כמה פעמים ארוכות כשהוא יושב על האופנוע שלו החזקתי לו את החבילה בצורה שחומלת ונותנת אהבה ואז חיבוק ארוך אחרון ומספיק "לילה טוב" אמרתי "נתראה מחר??" הוא שאל אמרתי "תשלח לי הודעה" הלכתי

חשבתי לעצמי שהוא מפתח אובססיביות אליי ואולי זו גם מראה עבורי להציב גבול ולהגיד לו שאני לא מעוניין להשאב איתו למשהו מהסוג הזה. אני רואה את פצעיי בפצעיו ונותן להם חמלה. אך אינני מעוניין לטפל בו, ואינני מעוניין לקדש את תחושת הקורבנות ולחבק וללטף אותה ולהגיד לה שהיא מסכנה. זה לא העניין לא ולא.

[yoniwrites]

דומינו של ביש מזל קורס אחד אחרי השני (תחושה של דו מינור תשע גדול) ורק רציתי הכרה שתגידי שאת רואה אותי שתחבק ותסתכל לי בעיניים שתבדוק מה איתי בתקופת ההתפרקות (ייחלתי שייפתרו את התווים למקום הנכון) אני מספר עם חיוך, בגיחוך מקרמל כל פצע שעתיד להיפתח זה שאני צוחק לא אומר כלום תקעתי בעצמי מברג בתוך היד זעקות זעזוע ודם על קיר ועל רצפה לא שמעת תחושה אות קין על המצח (מהפעמים בהם הוכנעתי) הפכה אמתית ועם כובע כזה צבעוני אני מסתיר (שלא ידעו) ודבק מתיקות נמתח בין המלים (אני לא זוכר) (חוויות רעות) (פתאום נזכרתי) (עכשיו אני לא יודע איך אני מרגיש) כך שלא תשים לב מה אני אומר רק ייחלתי שתשמעי את המלים כי אני לא מסוגל להכיל אותן (איפה? בחור שנפער?) אולי זה צחוק היסטרי אולי זה צחוק היסטרי אני לא בטוח מתי זה מה ואיך יכלתי להיות תם כלכך לתת לכל זה לקרות

[yoniwrites]

a story of that time i was falling

I was walking on a path to paradise, looking for questions and answers, looking for the trail signs that will lead me there. While suddenly this one little thought got stuck in my head, kept my eyes from seeing that there's a huge hole in the ground in front of me. It was this one little thought that kept my legs from stepping back. I accidently stepped with my left foot on my right one, like a little baby who learns how to walk, and I fell from that cliff. I kept falling for two long weeks, maybe two long years, i dont know. I couldn't see anything, I couldn't move anywhere, I couldn't fight this. All I saw were infinite stripes of colours, theses smeared colors you can only see when you're falling for too long, too fast. I couldn't feel anything but gravity, pushing me faster and faster, across this unbelivably cold wind. The only thought that i was thinking was how the hell am I going to land?! I will never land. I will CRUSH. I started screaming, help me, help me. but no one could help nor hear. A red puddle of blood is what's going to be left of me. Nothing more. Nothing more. Nothing. Suddenly everything became nothing. Nothing I am in front of gravity. Nothing I am in front of everything. I felt how the moon is replacing the sun and everything becomes colder.  Nights wrapped me evenly when i was falling, smeared colours i saw became one dark color, somewhere between blue and black.. and brown... I'd let myself to close my eyes and dream; of being still, of laying on green grass and playing with my toes while looking on the tiny leafs that grow from the branches above me.. I dreamed of times when gravity didn't fight me. I dreamed of finding signs to lead me back home, far away from this place that i was seeking. I dreamed of better days in my past. On every morning I felt how the sun is warming my cold cold body.. At one point, after losing count of how many days have passed I opened my eyes and these stripes of colors became a little less threatening.    I suddenly realized how calm it is, to fall, to lose control of everything. There's nothing I can do about it, and there's no way I could fight this bad luck I'm having. The only thing I can do is to accept these colors, that freezing wind, this low and loud humm in my ears, and try to maybe... enjo... accept it? I have no idea when will I crush to the ground, when will my body shatter into a tiny unimportant pond of blood. I started to slow down. I couldn't know if it's reality or my brain, but really, everything became slower and the view became a little more vivid. I had this thought of maybe having the abilty to change the tempo of my perception, I remember thinking these words- "maybe time is something i can control?" While realizing I'm all naked and full of scars- reality started to fade into a dark black color. I closed my eyes again, and nothing changed, I was blinded. Black outside, and black inside my mind. Silence. It didn't last for too long, maybe few hours. I had lost my consciousness. Yeah.. Then I felt something I cant explain. It’s like a huge cloud of ease fell on my body something inside me stopped worrying.   All i could hear was a high pitched buzz in the distance, becoming closer and louder.. till it landed on the tip of my nose.. It clunged me and the itch from it's tiny legs made me shudder, the feeling spread from the tip of my nose to the tip of my toes and my head, it woke me up. I was laying on the ground. 3 foot from that cliff  between nothing and everything In my old clothes  With all of my stuff And a bee sitting on my nose

[yoniwrites]

מכתב לעצמי

ממש התחרפנתי מה קרה למוח שלי?

למה התחלתי לחשוב פתאום שהכל היה רע ויהיה רע?

לאן נאבדה התקווה שלי?

איפה אני שחשב שמחר יהיה טוב יותר, ומחרתיים אפילו יותר ואני יודע מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?איפה?ממש התחרפנתי. ממתי אני מפחד להביע את הדעות שלי?

ממתי אני מפחד להביע את הדעות שלי?

ממתי אני מפחד להראות מי שאני באמת?ממתי אני מפחד להגיד מה אני חושב

ממתי אני פחות כנה?התחרפנתי.ממתי הגישה שלי היא "בוא נבזבז את הזמן ויהיה טוב" ? ? הגישה שלי היא בכלל בוא נייעל את זה. בוא נצליח. בוא נמצא את הדרך.התחרפנתי??אני חייב להתאפס.אני יודע מה הדרך. אני יודע מה המטרה שלי.אני יודע שיהיה טוב יותר. אני יודע שאם רע אז ייגמר.אני יודע שהאהבה תבוא ואני לא צריך ללחוץ עליה.אני יודע שהשלווה תגיע בסוף. היא תגיע.וגם אם לא,  מה זה משנה אני לא אזכור את זה.מה שכן ייזכר זה מה עשיתי בחיי. בין אם זה היה בשלווה או לא.מה שכן ייזכר זה מי הייתי. לא מי יכולתי להיות.יהיה בסדר. אבל לא סתם בסדר. יהיה בסדר כשאגיע לאן שאני רוצה.כשארוויח את מקומי.התחרפנתי? זה קל להגיד. זה עדיין אני. לא מישהו אחר. אני אגיע לאן שאני רוצה. הגיע הזמן להתרכז.

[yoniwrites]

אין טעם לרצות כל כך חזק

אין טעם לפנטז על הגוף שלך שאני כל כך אוהב

אין טעם לדבר על זה

אין טעם לכימיה

אין טעם למשיכה

אין טעם לרומנטיקה

אין טעם לפק"לי קפה

אין טעם מר יותר

מלרצות ולהיות רצוי

בחברתך

כשאתה לא באמת רוצה

[yoniwrites]

there’s nothing more important than my ownership on my body

[yoniwrites]

בתוך מטוס מנייר אני חשבתי איפה מותר לנשום עמוק לנשום עמוק כמו צליל כנף של פרפר לא נשמע אבל כבר אפשר להתחיל לעוף להתחיל לעוף לא רוצה לשאוף אוויר אפור לא רוצה לראות עוד מלחמות לא רוצה לשאוף אוויר אפור רוצה לאהוב ולנשום עמוק לנשום עמוק לנשום עמוק לנשום עמוק

[yoniwrites]

איך לדעת

איך לדעת אם הכל אמיתי או שקר שכולם מספרים אם השיר היה באמת מספיק טוב או שזה היה גרוע, אבל לא נעים.. ואיך לדעת אם יש לך אוטיזם ואף אחד לא מספר לך או אולי איזו תסמונת נדירה לכולם גם לא נעים לשאול כי מה, מתי פעם אחרונה נגשת למישהו ושאלת ''סליחה איזו תסמונת יש לך?'' אולי הדפקט בך כ''כ גדול שאנשים נמצאים לידך רק כי הם מרחמים עליך רק כי לא נעים להם להגיד לא.. אולי אתה מהאנשים שדוחקים באנשים אחרים ואתה לא שם לב אולי אתה הרע והם הטובים אולי דאעש צדקו ואולי טראמפ עושה טוב לכולם אני לא מבין כלום וכנראה שלא אדע איך לדעת

[yoniwrites]

מערעטש

הצבעים והריחות נחרטו לי בלב הגשמים והרוחות אותם אני אוהב ומתעב תחושה של חנק בגרון עוטפת אותי ולא נותנת לישון ורק בחלום, ורק בחלום הגעגוע מתנדף

אל תוך זיהום האוויר של אשקלון

וביום, הגעגוע לא מרפה בכל פינה אני רואה או מדמיין את הריחות והצבעים את הרוחות והגשמים של מערעטש

[yoniwrites]

אני רוצה לתלות בכל הבית ציורים של גוגן

שיהיו מלא צמחים, ואור טבעי, וחשק לנגן ושתהיה לנו מרפסת, ושגם נצא אליה. ובחוץ יהיה קול של נחת

ושיהיה מין סוג של עקצוץ כזה בלב כשלא נהיה ביחד

אני רוצה לקשט את אהבתינו בזרים של פרחים קטנים על הראש ובצבעי נוסטלגיה לצבוע את העתיד לבוא ולא לחשוש ובליטופים גבוהים של נבל נמצא אשר אבדנו ובתוך כל הסבל נחלום  שזה לא ייגמר

[yoniwrites]

You are too perfect for me To fall in love with you I want to see all the things you hide You shine too bright I’m getting blind of you Please, let me see your darkest sides

[yoniwrites]

I see portals all around me I must say it’s real exciting Everything swallows my head Even the tiniest dot in the corner of the wall there And the concept of exsitanse is abscent Because everything I feel and see is disoriented And my thoughts are becoming colors and tastes How time moves? And how can it be wasted?

And why the hell, in the first place, did i take it? And why the hell, in the first place, did i take it? Love and hatered are just a delusion Our brain makes to forget the real conclusion We are the same fucking pieces of shit Making this whole world ugly and stink What is it feelings? How do we think? Why does the picture there go small and then big Why do I need money? What is natural wha’ts not I think I’m done, I’m wasted,  give me some pot Deep breathe and blow it Deep breathe, swallow it Life has no reason and that’s ok One day you’ll do something ..not today. All you wanna do is drugs All you wanna do is drugs All you wanna do is drugs Sleep. Sleep. Sleep.

[yoniwrites]

כמו כדור שלג שעומד לימס אני מאבדת את הצורה אין שום הגדרה אני לא מתאימה. מתחיל לשנוא כל דבר במיוחד שמלכתחילה ניסיתי לשמור על הקור. אבל זה כמעט מחר. כמעט מחר. כמעט מחר. ואוכל להתחיל לנסות להתחיל הכל מחדש.

[yoniwrites]

הדמעות שלך מטביעות אותי כמו סירה פשוטה מנייר אחרי גשם. כמו לעצום עיניים אחרי ברק בוהק, המבט הריק, לנצח ישאר שם. וצדפה שבורה שהבאתי אז, בחוף הלבן, היא כמו כתם על בגד יקר. מזכירה את מה שנגמר עוד מזמן, וחותכת הורסת את מה שנשאר. עננים יחלפו והרקיע יבהיר אולי נחשוב לחבק, אולי סתם נדבר ריק והגלים ייחלשו ואנשום, אנשום אוויר.. אך השקט האמתי בינינו יהפוך למעיק ובנחת, כאילו כלום לא קרה כאילו הסופה נגמרה כלחישה מטעה של "לא נורא, זה נגמר" תסתכלי בעיניי בניסיון לחייך הסתכלי בעיניי את.. אינך.

[yoniwrites]

intro: Am, Am, C, C   - X3          Cm7, Cm7, Cm7, Cm7          G, G, Dsus4, Dsus4,          CM7, CM7, Cm7, Cm7

G                                Dsus4 I’ve been lying about my name CM7                           Cm7 I’ve been lying about my hair I’ve been lying all these days But you still you know me I can’t keep this no more I know I have to show Everything I’ve been hiding Every single part of me Chorus: Em (x4), Am (x4), Em (x4), Am (x4),              Em (x4), Am (x4), Cmaj7 (x2) , Cm7 (x2)

And if I just told you  Why And if you just let me  Try To explain what’s all About 

I know you’ll do this too So I’m not trusting you..

Remember this time I told you I’d give you everything? I meant I can give you Whatever you want to find in me..

And if you’ll come little closer And if you’ll close your eyes You might hear something You might feel some truth.. About my life..

[Chorus]

I am sorry I am sorry I am so sorry I never meant to lie I am sorry I am sorry I want to rebuild this I want a second chance [Chorus]

[yoniwrites]

Oh the clouds are falling on my body Oh the feeling I am not sure if it’s good And the cheos of my mind, of my mind Became silence, silenced my roots I’m not sure if it’s good What do you really mean? I’m not sure if it’s the truth I’m not sure what do you mean All the rivers, the lakes and the oceans Full of power I never had And the voices, the sounds of loving They are only in my head oh the thoughts about you are bitter oh the clouds are running free and the phases i have to walk through i am better stay where i am i’m not sure if it’s good what do you really mean? i’m not sure if it’s the truth i’m not sure what do you mean

[yoniwrites]

חטא

בבטן ריקה ומחוטאת בגוף שעומד להתמוטט עשרים שנה, שמרתי חטא. נשמתי עדיין חמה והחטא - חסר כל חטא הלב פועם והראש מתחיל להתחרט מאחורי חיוכים ושקט מאחורי חיבוק פרידה בעודך ממני מתרחקת הסוד נעול במנעול פלדה ובבטן ריקה ומחוטאת ובגוף שעומד להתמוטט בזעקה גדולה לכיוונך צעקתי

אהבתי  אינה חטא