יותר קל לשחרר מלשכוח
לכולם מגיע היום הזה שבו הם מחליטים להפסיק עם הכאב ולהמשיך הלאה, שהם כבר אחרי המון מלחמות עם הצד השני והם החליטו לבחור בעצמם, משהו שהצד השני אף פעם לא עשה.
והם מחליטים, להמשיך הלאה, נותנים ללב שלהם הפסקה מכול הבלאגן, אוספים את כול השברים ומתחילים לחיות את החיים, אנחנו משחררים את הבן אדם שאהבנו, אבל מתקשים לשכוח את מי שהוא היה בשבילנו. כול אדם שנכנס לתוך ליבנו, משאיר חותם בסופו של דבר, גם אם משחררים כבר אין חותם אבל יש צלקת, והזמן לא מרפא את הגעגוע, הגעגוע מתעצם יותר עם הזמן. אי אפשר לשכוח את מה שהבן שאהבנו היה בשבילנו, אי אפשר לשכוח את כול החוויות ואת כול מה שהרגשנו כלפיו, למרות שהוא כבר לא חלק מחיינו, תמיד יצא שניזכר בו. ככול שעובר הזמן שהבן אדם הזה לא בסביבה נרגיש יותר בחוסר שלו, נרצה יום בחום שלו, בנוכחות שלו, למרות שהוא כבר לא חלק מחיינו, הוא שוחרר מהלב אבל לא מהמחשבות. והוא יגיע אליכם לחלומות בלילה, ויצא לכם להיזכר בו סתם ככה באמצע היום, אולי בגלל בן אדם מסוים שמזכיר אותו, או מקום מסוים שמזכיר אותו, או סתם ככה באמצע שיחה הוא יגלוש לכם למחשבות, בדרך כלל עם תחושת החמצה ואכזבה גדולה אך לפעמים גם עם חיוך שמועלה על פנינו. והגעגוע הולך וגדל, והזמן עובר ואני מתחיל להתרגל לזה שאנחנו כבר לא חיים את אותם רגעים, אני מתגעגע, אבל לא מתגעגע אלייך, אני מתגעגע למה שהיית בשבילי, לרגעים שהיו לנו, לחיוך שהיה מרוח לי הפנים סתם ככה באמצע היום, יותר קל לשחרר מלשכוח, ואני חשבתי שזה ההפך.
https://he.mypen.net/thoughts/93764
