Untitled

[offir75]

ביקור ראשון בכפר בלום מזה זמן מה. רצינו להגיע בהרכב גדול יותר, אבל, נו, לעולם (ולאמא שלי) היו תוכניות אחרות עבורינו. בזכות דוד שלמה עשינו שייט אבובים בירדן, שזה כמו הקייקים רק יותר שווה, ודודה שרי פינקה אותנו במטעמים משובחים וארוחת ערב משובחת, עם כל בני הדודים - דותן, מעיין וקשת. את דנה פגשנו על שפת הירדן לפני כניסת השבת, אחרת היו צריכים להיכנס לתמונה עוד חמישה ילדים, וגם רון להב חסר לנו כאן כרגע, כי הוא במסע לפולין ולמחנות ההשמדה, ובדיוק בגלל זה התמונה הזו כל כך חשובה. סבא אברמיקו רזילי היה הניצול היחידי ממשפחה ענפה ביוגוסלביה, וביחד עם סבתא אדית הם הוכיחו לכל אלו שבאו ועוד באים להשמידנו, וקבעו להם עובדה ניצחת - עם ישראל חי. שנזכה לעוד המון ארועים משפחתיים ענפים, מעשירים ומאושרים. אמן. 🙏🏻😘🌷❤️🍷 (at Kefar Blum) https://www.instagram.com/p/Cg5BrwBoLnx/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[offir75]

עוד סוד של אושר קטן הסתיים לו. רגעים קטנים של אושר, של נתינה ועשייה. היו גם כמה קטעים של בכי, של היזכרות, של מה שהיה לפני ומה שיש עכשיו. אבל כמו שנאמר, ״אם רע לך, אבל ממש ממש רע לך - תעזור לאחרים״ אז כן, עזרתי לאחרים וזה עשה לי טוב. תודה לניסים, למרב, לצוות המשובח ובעיקר למשתתפים, שאיפשרו לי לקבל דרך נתינה ללא תנאי. כן ירבו. (at מלון עדן אין זכרון יעקב) https://www.instagram.com/p/Cf7QfdPIymv/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[offir75]

קצת כח עבודה זול (בחינם למעשה), עוזר לנקות את הגינה היפה של אחותי (at Alfei Menashe) https://www.instagram.com/p/CfZz4u3oYb1/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[offir75]

אם אתם נתקלים במישהו בכביש, או בסופר, או לא משנה איפה, והוא קצת נראה אבוד, מנותק, מבואס אולי, או אפילו כועס על העולם בלי סיבה נראית לעין, תוותרו לו. אין לנו מושג מה עובר על אף אחד אחר. יש מצב שהשמיים נפלו עליו ככה סתם פתאום, שאיזה אסון העיף אותו ממסילת החיים הברורה והשגורה לאיזו תהום פעורה והוא עדיין עסוק בליפול מטה. יש מצב ששכבת הגלד שהתגבשה רק לפני כמה דקות מעל לבאר הדמעות שלו כל כך שברירית ומסוגלת לפרוץ בכל רגע, שהוא מפחד לזוז, שממש כואב לו לנשום, ושבכלל הסיבה להמשיך להתקיים אבדה לו לרגע. ענווה. הכלה. אהבת חינם. לכולנו לא יזיק עוד מאלו. גם בלי להגיד מילה, בלי לחפש את הסיבה, תזרקו לכיוון האנשים האלו קצת אהבה. האמת, יש מצב שזה יעשה לכם טוב לא פחות משזה יעשה להם. שבת שלום ובשורות טובות. (at Alfei Menashe) https://www.instagram.com/p/CdyzsEmIKGc/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[offir75]

לא טיילנו היום. מזג האוויר לא היה הכי מזמין, אבל זאת הזדמנות נחמדה להשלים פערים של רגעים וטיולים כיפיים שהיינו בהם לא מזמן. בכללי, אני בעד להוריד הילוך. קצת שחקתי את עצמי חזק ומהר מדי בתקופה האחרונה. יצא לי להבין שבגלל העומס שאני נמצא בו לאחרונה, נוצרים נזקים משניים יקרים למדי, ומתישהו אצטרך לשלם עליהם. זה קטע, כל הקטע הזה של רוחניות ותרגול מנטלי מאפשר לי להתמודד עם מצבים יחסית קשוחים, שבמצב אחר אולי הייתי חותך מהם או נמנע מהם מראש. טוב, הנה מסתיים לו סוף שבוע בסימן רגוע. ושרק נזכור לדאוג לעצמנו. ולזכור שזה התפקיד שלנו ולא של אף אחד אחר. שיהיה שבוע דבש! 🌷🍇🙏🏻😘 (at גן לאומי ירקון - רשות הטבע והגנים) https://www.instagram.com/p/Cc-prxoo9h8/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[offir75]

משהו קטן לנפש לקראת סוף החג והחופש החצי גדול. בכללי, אני מתגעגע לטבע. כמעט כמו שאני מתגעגע לעצמי, בתקופות רגילות יותר ופחות מאתגרות. מזל שאחותי היקרה, שלי, הציעה שנצא ביחד לקצת ירוק בעיניים. אז יאללה, שתחזור כבר איזו שגרת חיים פשוטה ו״מצ׳עממת״, לא יזיק לי בכלל קצת זמן-כלום שכזה :) שיהיה חזל״ש פשוט ונעים לכולנו, תרבחו ותסעדו ואינשאללה ניפגש באיזו פינת חמד נחמדה בטבע במהרה, אאאאמן! (at Hod HaSharon) https://www.instagram.com/p/CctQvhQoySM/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[offir75]

בשעה טובה (אפשר להגיד בשנה טובה!) יצאנו לצעדת האביב בישוב שלנו, אחרי שנתיים של קורונה. היתה דאגה שבגלל המצב הבטחוני יבטלו את הצעדה גם השנה, אבל לשמחתנו לא נתנו לרוצח עלוב לדרוס לנו את שגרת החיים. נכון שהשמיים לא היו כחולים ומצטלמים לא משהו, אבל ת׳אכלס מזג האוויר היה ממש מוש לטיול! סבתא סימה היתה לביאה כרגיל, ובדרך נס הצלחתי לשכנע 2/3 מהילדים להצטרף. סיני המתבגרת רצתה להצטרף אבל זאת לא אשמתה שהחברה שלה גררה אותה לשיחת נפש עד שלוש לפנות בוקר, נכון? (מי מתעסק…) טיפה הלכנו לאיבוד, אנחנו ועוד כמה עשרות שהלכו באופן נאמן אחרי מישהו שהחליט לקחת פניה אחת לא נכונה, מה שגרם לנו לחפש משהו שמזכיר שביל הליכה, דרך שדות חצי מעובדים וסלעים לא הכי יציבים בחלק האחרון של הטיול, אבל לשמחתינו כולנו סיימנו את המסלול בהצלחה ובהנאה גדולה. אפילו נבו ציין שנהנה מאוד, למרות שזה לא היה שביל ווירטואלי בפורטנייט או במיינקראפט. כבוד. והצלחה כבירה לכל הנוגעים בדבר :) סיימתי את היום בשחיה קלה בבריכה, ואני לא יודע מה גרם למה אבל למחרת (שבת) קמתי כאילו עשיתי צעדה של 24 ק״מ בנפאל עם המוצ׳ילה על הגב. סממנים של גילי המתקדם אני מניח :) נו, עוד שבוע בפתח, עם אתגרים חדשים וגם נושנים. אינשאללה שיהיה לנו שבוע רגוע, בלי מפגעים ופיגועים חלילה, אשמח גם לכמה חוויות מעשירות ומאושרות, והעיקר הבריאות! 🙏🏻😘🌷🍷 (at Alfei Menashe) https://www.instagram.com/p/CcJKV_ctOI0/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[offir75]

כשהחבר׳ה בעבודה רוצים לפנק הם בהחלט יודעים איך. אין ספק שהקונספט של מלון בלי ילדים זה סטארטאפ בפני עצמו, אבל זאת היתה רק ההתחלה! אחרי שבערב אכלנו ושתינו כדבעי, את הבוקר התחלנו עם חמרמורת קלה, שירדה בזכות ארוחת בוקר סופר מושקעת, ומשם המשכנו למסאג׳ שוודי מפנק, וקינחנו במספר דילוגים בין הג׳קוזי, הסאונה והבריכה… אני מוכן לאמץ צורת חיים שכזו :) תודה ל @animaapp על החוויה המשובחת. היה מושלם ובול במקום. (at מלון כרמים - ישרוטל) https://www.instagram.com/p/CVbPi19IetV/?utm_medium=tumblr

[offir75]

כמו שאמרו חז״ל - אם אין חו״ל אז שיאכלו מעיינות. ואיפה הכי טעים בארץ לאכול מעיינות? בעמק המעיינות כמובן! שזה כמו עמק שמפיניון של המעיינות בארץ. מעבר למעיינות, המלון עצמו חביב מאוד, אוליב בגלבוע שמו. ויתרון נוסף של עמק המעיינות והגלבוע בכלל, זה שזה כוּלה שעה נסיעה מהבית! לעבודה לוקח לי יותר! כלומר, כשזה לא בסלון. עבר מהר העסק, ומחר כבר יום רביעי פה וצריך לחזור הביתה, הרי יש עוד חג באופק וצריך לשמור מקום בבטן לעוד מטעמים שווים. אז שיהיה שבוע קצרצר וחג מופלא לכוווולנו! אמן. (at עמק המעיינות) https://www.instagram.com/p/CUBEpfGIZWz/?utm_medium=tumblr

[offir75]

A different kinda wedding. A different kinda point of view. 👰‍♀️🤵‍♂️💍🌷❤️ (at Tel Aviv, Israel) https://www.instagram.com/p/CTIgpXoIyDc/?utm_medium=tumblr

[offir75]

את הביקור השנתי שלנו ביער האיילים סיימנו הפעם עם הפתעה משובחת - שייט אבובים ״תוצרת-בית״ בכפר בלום. החוויה כללה גם שייט בירדן וגם ביקור משפחתי שהיה נדרש כבר מזמן, אצל דוד שלמה האהוב, אח של אמא סימה שלי. החבר׳ה כל כך נהנו שקצת קיבלתי על הראש על למה אנחנו עושים את זה בפעם הראשונה השנה ולא כחלק קבוע מהמסורת כל שנה?! באמת אין לי תשובה טובה לזה. נו, המגמה בחיים באופן כללי היא להשתפר משנה לשנה, לא? :) אז יאללה, אינשאללה ניפגש שוב בשנה הבאה ובשמחות טובות שכאלו. אאאאאמן! :) (at כפר בלום) https://www.instagram.com/p/CS7A-s1o_f1/?utm_medium=tumblr

[offir75]

המשכנו משם לכפר בלום, חזרה למקורות. ביקור במפל המוכר והאהוב, שעכשיו נהיה מוכר (מאוד) ואהוב (מאוד) על לא מעט אנשים מחוץ לקיבוץ :) המים קפואים ומרעננים, ״מעוררים״ משהו. נכנסנו באזור ה״טרזן״ ושחינו חזרה לכיוון המפל. היה כזה נחמד שם שיש מצב מחר לביקור חוזר! ומשם, חזרה למתחם שלנו ביער האיילים, להתארגנויות על ארוחת הערב, מקלחות וכאלו. מחר כבר צריכים לארוז ולחזור למציאות! עבר סופר מהר, אפילו יותר מהרגיל… יאללה, נשיקות לילה טוב! 😘🙏🏻🌷 (at Kefar Blum) https://www.instagram.com/p/CS2W8e2owom/?utm_medium=tumblr

[offir75]

הצפון עמוס במטיילים. ככה זה בסוף אוגוסט, אחרי ימי הקייטנות העליזים, ובתיבול תו ירוק שמגביל כניסה לכל מני אתרים, בעיקר לילדים הלא מחוסנים. איזה מזל זה שיש מספיק הצע פה בצפון לפעילויות מגוונות ומענגות, ללא צורך באף תו. את הבוקר התחלנו בביקור בהר בנטל, עם נוף לסוריה וקצת היסטוריה ישראלית, והסתיים בארוחה ממש מפתיעה במסעדת קופי ענן. (at פסגת הר בנטל - coffee ענן) https://www.instagram.com/p/CS2WQsOIbPt/?utm_medium=tumblr

[offir75]

היום מצאנו פנינה אמיתית, בריכה ״סודית״ שהיא חלק ממסלול נחל המשושים, רק שלא דורשת הליכה מרובה בשמש. מה שכן, לא מזיק רכב חברה, כי יש נסיעה של כקילומטר בתנאי שטח מרעידי שיניים אבל זה בהחלט שווה את המאמץ. הנה נקודת העצירה: https://waze.com/ul/hsvc7et9mt מדובר בבריכה לא גדולה אך עמוקה, עם מים נקיים, זורמים תמידית, מפל מים קטן ונוף קסום להרי הגולן. אז תזכרו, זאת בריכה ״סודית״ אז אל תספרו לאף אחד! ;-) יאללה, צריכים להכין את ארוחת הערב - כולנו בשלבי רעב מתקדם. וזה אחרי שקפצנו לבקר את וואג׳די, הקבלן שלנו, שגר במג׳דל שאמס פה ליד, שפינק אותנו בפיתה דרוזית אמיתית ועלי גפן מגולגלים שאשתו הכינה! יאללה, שתהיה שבת שלום ושלווה לכולנו! (at Golan Heights - רמת הגולן) https://www.instagram.com/p/CSzgzN-IWLR/?utm_medium=tumblr

[offir75]

יער האיילים, 2021. הביקור השנתי ה-11 או ה-12 שלנו כאן, לא סגור בדיוק על המספר. זה התחיל כשסיני עוד היתה ממש פצפונת, המשיך כשנבו זחל על הרצפה ב״בית העץ״ (של ה״ביוקר״), המשיך בלינה בפחוני הברזל, שכבר שנים אינם כאן, וכשנבו גדל אז גילעד החליף אותו בעגלה, בזחילה, בטיול על הידיים של אמא ועל הכתפיים של אבא. עכשיו גילעד כבר ילד גדול, בן שמונה, מדלג ומקפץ בכוחות עצמו, גורר אחריו את ההורים המזדקנים שלו. ה״חושות״ כבר מזמן לא שלוש וחצי קירות ברזל שהופכים לכבשן ביום ומקפיא בלילה, אלא חדרים חמודים ובסיסיים מעץ, עם מזגן ומקרר קטן (ויש גם אפשרויות מפנקות יותר, אבל לנו נחמד לחזור לאותם החדרים הבסיסיים שנה אחרי שנה). כמות המתקנים שעדיין מצליחים להעסיק את הילדים שלנו גדלה משנה לשנה, ושטח המחייה של האיילים קטן בהתאמה. שזה פחות סבבה. נראה שעוד כמה שנים המקום יקרא ״יער האייל״ ואחרי זה יחזור להיות פשוט ״יער אודם״. או, אולי גיגי יהפוך להיות אימפריה והמקום יקרא ״יער העששיות״ ;-) החברים גם הם כבר מזמן חלק מהשגרה הברוכה וכולנו מחכים לחוויה הזו משנה לשנה. בשנים האחרונות אנחנו תמיד מסיימים ב״אולי זאת הפעם האחרונה?״ ואיכשהו בשנה שאחרי מוצאים את עצמנו מחכים לביקור הבא. אפילו הקורונה לא הצליחה להניע אותנו מלבוא לבקר כאן. השנה התחלנו את הביקור בעין הדייג, נקודה נחמדה למדי עם מים קרירים והרבה צל, אבל דיי קטנה. מושלם לעצירה בדרך צפונה ולארוחה קלה (כמובן שעצרנו לקנות פיתה דרוזית בדרך!) [המשך בפוסט הבא!] (at עין הדייג) https://www.instagram.com/p/CSzgfoaIQdv/?utm_medium=tumblr

[offir75]

כשיוצאים לדרך בשיפוץ סופר-מאסיבי של בית כמו שלנו, מתכוננים לעובדה ש״יהיו הפתעות בדרך״. אבל כנראה שאף פעם אי אפשר באמת להתכונן לזה. זה כמו לעשות קורס הכנה ללידה ואז פתאום למצוא את עצמך עם סל-קל ותינוקת בת יומיים מחוץ לשערי בית היולדות, או לעבור קורס כושר קרבי לפני הצבא ואז למצוא את עצמך רץ ומזיע כשצועקים עליך באמצע המדבר. אז כן, יש הפתעות בשיפוץ. איפה שהיה אמור להיות עמוד בטון יש לבנים וצריך ליצוק. ואיפה שהיו אמורות להיות לבנים יש בטון וצריך לחצוב, ופה צריך עוד קורת עץ רוחב לחיזוק ושם רלס ברזל בשביל שהגלריה לא תיפול, והתקרה פה נמוכה מדי וצריך מזגן אנכי ולא אופקי, שעל פניו זה לא נשמע כזה נורא עד שזה מתורגם לעשרות (רבות) של אלפי שקלים. בכלל, כל ״גילוי״ שכזה במהלך השיפוץ מתחיל בכמה אלפי שקלים. כאילו הקטע של ״מאות שקלים״ בכלל לא הומצא כשזה מגיע לשיפוץ של בית. וזה לא שלא הקפנו עצמנו באנשי מקצוע - אדריכל, מפקח בניה, קבלן, קונסטרוקטור, נגר, מומחה לתחום כזה ומומחה לתחום אחר, שכמובן גם זה מתורגם לעשרות (רבות!) של אלפי שקלים. אבל לפחות זה, בתמונה הגדולה, שווה את ההשקעה. אין מצב שהיינו שורדים את כל התהליך הזה, כבני אדם ובעיקר כזוג, אם לא היו סביבנו אנשי מקצוע שהיו דואגים שרוב הדברים יתקתקו כמו שצריך, ובשאיפה בלי שאנחנו בכלל נדע על זה. אין ספק שזה נחמד לבוא לבקר ב״בית״, שנראה יותר כמו שדה קרב, כאילו סקאד התפוצץ באמצע המה-שעתיד-להיות-הסלון שלנו ולראות איך הדברים זזים ומתקדמים. בשאיפה בכיוון הנכון. רק המחשבה שההריסות האלו אמורות להפוך לבית תוך חודשים בודדים נראית מה זה הזוייה. אומרים שטבח, או כל מי שמבשל ליקיריו ארוחה טעימה, בעצם מגיש להם את הגוף שלהם. מה שהוא מכין ומגיש להם בצלחת יהפוך להיות התאים והעצמות והדם והשרירים שלהם, לכן צריך להכין את האוכל באהבה ובאיכפתיות אין-סופית. ואני מסתכל באנשים שעובדים על הבית שלי, ובחומרי הגלם שזורמים פנימה ובקרוב יהפכו להיות הקירות והריצפה והחלונות והחדרים שלנו, ואני מודה להם בלב. מקווה שהם יודעים שגם מה שהם עושים הוא סוג של יצירה. לידה של בית שאמור לשרת אותנו ואת המשפחה והחברים שלנו לעוד הרבה מאוד של שנים. אינשאללה. אני מצלם בנדיבות את כל שלבי הפיכת ההריסות האלו לבית. אבל הפעם אני משתף רק את הדברים הקטנים, שכביכול זניחים מדי כשמסתכלים על התמונה הגדולה. זה נחמד למצוא עושר ויופי גם בדברים הקטנים. שתהיה שבת שלום ועונג לכולנו, ואינשאללה תוכלו לבוא לבקר אותנו בביתינו החדש בעוד מספר לא רב של חודשים! ;-) (at אלפ״ש) https://www.instagram.com/p/CRZCC33nDcz/?utm_medium=tumblr

[offir75]

תמיד אמרתי שיש קשר ישיר בין ההורות שלי לבין צורת העבודה שלי במשרד. ההורות פתחה בפני יכולות חדשות שבאות לביטוי גם בבית וגם בעבודה. הגבול בין מי שאני במשרד לבין מי שאני ״בחיים האמיתיים״ מיטשטש ולפעמים אני מרגיש שהוא כמעט ואינו קיים. ואני אוהב את זה. החופש להיות ״אני״ חוצה גבולות וקיים בכל סיטואציה ורגע בחיים שלי. זה לא ברור מאליו. לא רק בצורת החיים שלי, אלא בצורת הניהול של הארגון שאני עובד בו, שמאפשר לכולנו להיות בדיוק כמו שאנחנו, ומעריך ואפילו מקדש את השוני. הפעם נתקלתי במאמר נחמד של מי שהגדיר את צורת העבודה של גוגל, ג׳ונתן רוזנברג, ותרגמתי לעצמי מתוכו כמה נקודות מעניינות. מה שנחמד זה, שאפשר לקחת פנינים שכאלו מעולם העסקים, ולנסות להטמיע אותן גם בצורת ההורות שלי. והרי הנקודות שרשמתי לעצמי: כאשר אתם נתקלים בבעיה או בדילמה, אל תפנו ישר ל-HPPO (האדם עם המשכרות הכי גבוהה HPPO - highest paid person’s opinion) התפקיד של מנהל הוא לא להימנע מסיכונים, אלא לבנות את היכולת להתאושש מכשלונות בצורה יעילה ומהירה. כשלון טוב קורה מהר ויש הרבה מה ללמוד ממנו. כשלון רע לוקח הרבה זמן ויש מעט מה ללמוד ממנו. תנסו להימנע מכשלונות רעים. אם יש לך דילמה לגבי מה לעשות עם המוצר שלך, תבדוק מה הלקוח שלך היה רוצה. אנשים פסימיים לא משנים את העולם. תהיה אופטימי. חייבים לאמץ גיוון ושוני. אם כולם בחדר חושבים אותו הדבר, סימן שמישהו לא חושב. ארגונים נוטים לפתח נוגדנים לשינוי. אם אתה דוחף לחדשנות בארגון שלך, אתה כמו ווירוס והנוגדנים של הארגון ינסו להרוג אותך. חלק מלהיות עניו זה להפנים כמה מעט אנחנו יודעים. תלמד משהו חדש כל הזמן בשביל להזכיר לעצמך כמה זה קשה ללמוד. יש קשר ישיר בין גיל לבין ענווה. יש קשר הפוך בין גיל לבין שחצנות. תבחן אנשים בזמן שהם עוזבים את החברה. אפשר ללמוד הרבה על אדם בדרך שבה הוא סוגר את הדלת אחריו. האם היית מוכן להיות עובד של עצמך? אם לא - למה שמישהו אחר ירצה? אף אחד לא מושלם. אפילו לא אתה. למאמר המלא: https://review.firstround.com/42-Rules-to-Lead-by-from-the-Man-Who-Defined-Googles-Product-Strategy (at אלפ״ש) https://www.instagram.com/p/CQ3l8Zfnc7w/?utm_medium=tumblr