חוּטֵי רִקְמָה / עָשׁ
יֵשׁ אֶצְלֵךְ תְּמוּנוֹת עֵירֹם שֶׁלִּי, שֶׁרָצִית לִרְקֹם. וַאֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁלְחִי לִי רִקְמָה וְתַגִּידִי שָׁלוֹם אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת אוּלַי תָּבוֹאִי אֵלַי בְּאֵיזֶה יוֹם? וַאֲנִי אַגִּיד בְּשִׂמְחָה, וְנִשְׁכָּב כְּמוֹ פַּעַם, וְתַגִּידִי לִי שׁוּב שֶׁאֲנִי כְּמוֹ קַצֶּפֶת עִם תּוּתִים, שֶׁאֲנִי יְצִירַת אָמָּנוּת. וְתַקְרִיאִי לִי סִפּוּרִים בְּקוֹלְךָ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁמַּרְטִיט לְבָבוֹת, וְתִתְּנִי לִי רִקְמָה עֵירֻמָּה וְתַגִּידִי, שֶׁאַתְּ אָמָּנִית וַאֲנִי אָמָּנוּת וְזוֹ אַהֲבָה.












