Untitled

[onelinearmy]

As a writer killing the annoying character when they no longer contribute to the story is the most satisyfing shit in the world, because you of all people know exactly how much that mother fucker deserved it.

[onelinearmy]

זאת עובדה ידועה בעולמנו שהענקים הם הבנאים הטובים ביותר מבין כל היצורים החיים ומבין יצירותיהם הטובות ביותר הם הפירמידות שבמצריים, הקולוסאום הרומאי והראשים באי פסחה. כמובן שחלק אוהבים לעבוד בצורה מופשטת יותר כגון הרי ההימליה שנחשבים לגולת הכתר של הבנייה הענקית. אבל מה קורה כאשר ישנו ענק שלא רוצה לבנות ובמקום מעוניין לצייר. זה בדיוק המקרה המתואר בסיפורנו.

ענקים אינם מביעים עניין מיוחד בבני אנוש ואף על פי שיצירותיהן משמשות את היצורים הקטנים איתם הם חולקים את העולם. אך כל אחת ואחת מהיצירות באו לקיום כתוצאה מרצונם של הענקים ורוח היצירה שלהם, לא יותר. ולכן כאשר לא יכלו עוד משפחתו של סורי הבן הצעיר למשפחת בנאים מפורסמת לסבול עוד את קנטוריו שלחו אותו מהם לבצע את המשימה העלובה ביותר שיכלו לחשוב עליה. לעזור לבני האנוש.

וכך הלך סורי, הוא החליט לא להרחיק לכת ונשאר באזור בו היה באותה העת, איטליה וכך עבר מעיר לעיר ומכפר לכפר, מציע את שירותיו. ובהתחלה כאשר שמעו בני האנוש שאחד מהבנאים המפורסמים מגיע לעזרתם דבר שלא קרה מעולם הם התלהבו כמו שלא התלהבו מעולם אך לאחר שהבינו עם מי יש להם עסק גרשו אותו מעליהם בחוסר עניין. וכך עבר מרומא לנפולי ולוונציה אך לא היו מעוניינים בו בשום מקום. פומפי טענו שאין הם צריכים כל עזרה וקפרי אפילו לא הסכימו לדבר שכן השמועות הגיעו עד אליהם.

ולבסוף הגיע סורי אל כפר חסר שם ובאותה עת יותר כמו התגודדות של אנשים ולמרות שידע מה התשובה החליט לנסות פעם נוספת, "האם אתם מעוניינים בעזרתי?" שאל סורי.

"לצערי הרב אין אני מצליח לחשוב על משהו שתוכל לעשות שבשבילנו אמר לו ראש החבורה. סורי הניד בראשו כמבין והתחיל ללכת מהמקום.

"אבל אנו עומדים על צוקים רחבי ידיים, אם תרצה תוכל לצייר בהם כאוות נפשך" הציע לו בחיוך.

בלי מקום אחר ללכת אליו לקח סורי את הצעתו והחל לצייר, הוא לקח את אצבעו החזקה וחרט על הצוקים, מתחיל לצייר את מה שתמיד חלם עליו, את הדברים שהוריו ואחיו בונים, הוא צייר מבצרים עצומים ומפחידים, גשרים, קשתות וגרמי מדרגות גדולים מדי לכל אדם והוא עשה זאת בדרכו שלו וכשסיים הודה לראש החבורה והמשיך לנדוד.

השנים עברו ודבר מוזר קרה, למרות שכל הכפרים מסביב סבלו מפשיטות ותקיפות הכפר החדש נשאר מוגן מכל פגע. וכמקום המוגן היחיד באזור החלו אנשים מהאזור לנדוד להגר אליו וככה הכפר גדל וגדל עד שהפך לגדול ביותר באזור. ראש הכפר שהיה המום החליט לבדוק מה הסיבה לחסינותם הקסומה.

ולכן יום אחד ירד יחד עם סגניתו הנאמנה התחבא במסתור לאורך הצוקים בזמן שפיראטים התקרבו אל הכפר אך ברגע שראו את המבצרים העצומים שציירו אל הצוקים ליד הכפר הסתובבו מיד וברחו מהמקום. או אז הבינו הסגנית וראש הכפר כי ציוריו של הענק נראים כמבצרים אמיתיים ממרחק והפיראטים שאין בכוחם לגבור על מבצרים אלה מסתובבים ובורחים. ציוריו של הענק הגנו עליהם כל הזמן הזה.

ראש הכפר שלא היה יכול להיות שמח יותר החליט לקרוא לכפר שכבר היה גדול מדי מכדי שלא יהיה לו שם סורנטו על שמו של אותו ענק שלא ידע לבנות ובדרכו שלו יצר את אחד מהמבצרים המדהימים ביותר שהעולם ראה.

[onelinearmy]

Being a narcisit writing a book is like:

Im the god of the new world, wait!!! I actualy am!!