כבוד הנשיא, או בשמו המלא: אדון טפלון הראשון.
בזמן שהמדינה בוערת, משפחות קוברות את ילדיהן, אזרחים נחטפים ונרמסים, והדמוקרטיה גוססת באיטיות — אתה עומד מנומס, ממלמל משפטים שכתבה לך ועדת פיוס, דואג לא להרטיב את הנעליים במים הסוערים של המציאות.
לא בוחר צד? תזכיר לנו — מתי הפכת לשומר נייטרליות במקום לשומר הסף?
בשעה שהמנהיגות בורחת מאחריות, הכנסת מתפרקת לתוך עצמה, והחברה מתפצלת כמו זכוכית תחת פטיש, אתה בוחר לשבת בנוח על כורסת הקונצנזוס, מנפנף במילים ריקות על "אחדות", כאילו אתה מורה מחנך ביום הורים ולא נשיא מדינה ביום קטסטרופה.
אז לא, זה לא "עובר לידך" — זה עובר דרכך, ואתה פשוט בוחר לעצום עיניים.
אולי ככה זה כשאין באמת מחיר על שתיקה – רק עוד טקס, עוד נאום, עוד עיטור על חליפה נקייה מדם.












