איך לוקחים את הטכניקה- והמשמעות- של קולאז', צעד אחד קדימה?
בהקשר של קולאז'- כמה אני יוצרת וכמה אוצרת?
או בקיצור, מהו קולאז' ומה עושים איתו?
מקורות מידע ומסקנות אישיות בעקבותיהם
הקולאז', השירה ומה שביניהם
ראיון של אורה עשהאל עם המשוררת ואמנית הקולאז' יערה בן דוד, פורסם בכתב העת מאזנים, מהדורה 02, יולי 2005 (עמ'36-38)
הראיון עוסק ביצירתה של בן דוד ובאופן שבו היא תופסת את המדיומים בהם היא :יוצרת- קולאז' ושירה. בחרתי להביא ציטוט אחד מתוך הראיון
החיבור בין הטענה של ויטגנשטיין לגבי פתרון בעיות והעולם כמערכת של יחסים, לבין מדיום הקולאז', נותן לי קונטקסט מעניין לעבודה במדיום הזה, וכן נותן תוקף למשמעות הייחודית של הקולאז' לעומת חומרי הגלם שלו- מכיוון שהקונטקסט הוא שקובע את המשמעות במידה רבה.
עם זאת, כמי שמתעניינת ויוצרת גם בתחום השירה, אני מרגישה שיש מקום לחקור ולדבר על משמעות הקולאז' גם בתחום הזה, ולחקור לעומק שימוש בציטוטים מילוליים ותרבותיים, באופן שאינו עולה מהראיון. נושא הציטוטים,יכול במידה רבה לחזור ולחדור גם אל תוך השיח על קולאז' באמנות הויזואלית.
מידע ומושגים בתחומים שונים מאתר "אינציקלופדיה של הרעיונות"
אינציקלופדיה של הרעיונות הוא אתר אינטרנט המנגיש את תוכנו של ספר בעל אותו שם, שנכתב על ידי ד"ר דוד גורביץ' וד"ר דן ערב בשנת 2012
הספר והאתר מרכזים מגוון של רעיונות ומושגים בתחומי הפילוסופיה וחקר התרבות, והטקסט כתוב על פי כללי הכתיבה המדעיים וכולל רשימה של מקורות מידע.
הדאדא היא תנועת אוונגרד אמנותית שנוסדה בשוויץ בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. תנועת הדאדא כללה בתוכה יוצרים בתחומים שונים (אמנים ויזואליים, כותבים, אנשי במה...) ועסקה בהתרסה כנגד הארגון הלוגי וה"משמעותי" של החיים. הדאדאיסטים ערערו על התפיסה האוטונומית של אמנות, כמנותקת מזוועות החיים, כפי שנחשפו במלחמת העולם הראשונה, ומחו כנגד הבורגנות שלתפיסתם פשטה את הרגל. בנוסף, אנשי זרם הדאדא יצרו שינוי רדיקלי בתפיסת האמן והאמנות: האמן לא נתפס בעיניהם כיוצר ייחודי בעל כישורים טכניים יוצאי דופן, אלא מי שמצליח לעורר מחשבה מחודשת ופרובוקטיבית על העולם. מהקולאז'ים הראשונים והמשמעותיים המוכרים לנו בעולם האמנות, הם קולאז'ים שנוצרו על ידי אמני דאדא, והם גם אלו שהכניסו לעולם האמנות את הרדי-מייד, יצירה המבוססת על אובייקט מוכן מראש.
מעניין עבורי לראות איך טכניקת הקולאז' כמדיום אמנותי נולדה כתגובה לזוועות, וכיצד שבירת הסדר שיוצר הקולאז', המוציא חומרים מהקשרם המקורי, מתקשר לשבירת הסדר החברתי/בורגני. כמו כן, הלידה המשותפת של הקולאז' והרדי מייד מראה מבחינתי אחדות מסויימת של היגיון של גזירה והדבקה, הוצאה מהקשר ומיקום בהקשר חדש, שניתן להחיל על כל תחומי היצירה. עם זאת, אני לא בטוחה שאני רואה בקולאז' את התשובה האמנותית האידאלית למצב החברתי והפוליטי בתוכו אנו חיים, בעיקר בגלל התחושה שכיום במקום "סדר קיים" אנו מתמודדים עם אי סדר יסודי, עולם פרגמנטרי באופן קיצוני וערעור עד כדי מחיקה מוחלטת של ערכי יסוד ושל "נכון" ו"לא נכון". במובנים רבים, הקולאז' שלי משקף את המציאות יותר מאשר מערער עליה.
תקציר הערך כפי שהוא מופיע בראשו:
מונח המזוהה עם החשיבה הסטרוקטורלית של קלוד לוי-שטראוס ומציין את פעולתו של בעל המלאכה החובב המאלתר את המוצר שלו מערב רב של חומרים ישנים שנקרו תחת ידו. התוצאה היא יצירה מאולתרת, צירוף חדש של סימנים שנלקחו ממערכות קיימות. פעולת הבריקולאז' מאפיינת את החשיבה המיתולוגית והקונקרטית, להבדיל מהחשיבה המדעית המושגית. בלימודי תרבות משמש המונח לציון האופן שבו תת-תרבויות מנכסות לעצמן יסודות מתוך התרבות הדומיננטית והופכות את הצירוף החדש-ישן למנוף לביקורת התרבות.
עבורי, מושג הבריקולאז' מראה כיצד ההיגיון הקולאז'י קודם לקולאז' על הופעותיו בתחומי האמנות השונים ומופיע למעשה בכל מעשה יצירה אנושי, בין אם זו הרכבה של מוצר, התפתחות של מנהג או סיפור מכונן ועוד ועוד. היות וכל יצירה מבוססת על דבר מה שקיים (בין אם מדובר בדימויים, סמלים חומרים וכו')- יכול להיות שכל דבר הוא קולאז'?
מושג שטבע טד נלסון, המתאר אותו כ"הכל", המופיע בהקשר רלוונטי מסויים ומאפשר לאנשים ליצור קישורים מתוך גושי מידע מגוונים. הדבר הופך את ההיפר-טקסט למעין סימולקרה, שמתוכה ניתן ליצור אינספור וריאציות, שאינן מקושרות עוד למקור מזוהה. רשת האינפורמציה שהיא ההיפר-טקסט מייצרת אפשרות לחיבורים שונים, שאינם מוכוונים "מלמעלה". מאפיין זה מעלה על נס פרקטיקות אנרכיסטיות, על חשבון משתנים כמו תכנון, סדר וסמכות.
ההיפר-טקסט אינו מוגבל לחומר טקסטואלי בלבד, ויכול לייצר חיבורים מולטי-מדיומאליים בין תמונה, קול, וידאו, טקסט וכיוצ"ב. כמו כן, הוא בעל פוטנציאל תמידי לשינוי. היסוד האנרכיסטי והבלתי יציב של הרשת שהיא ההיפר-טקסט, מאפשרת יצירה של תת-רשתות ומקום גם לקבוצות מיעוט שונות לשתף תכנים וחיבורים משלהן.
המושג ההיפר-טקסט מנסח עבורי את הקשר שאני מזהה בין פרקטיקת הקולאז' על היבטיה ויישומיה השונים ובין העולם רווי האינפורמציה והרב מדיומלי המאפיין את עידן האינטרנט. במידה רבה, הקולאז' מחקה את ההיגיון המתואר, השולט בהיבטים שונים בחיינו ובחלק הוירטואלי של העולם בפרט. מבחינתי המושג נותן תוקף וכיוון מחודש לרעיונות שאני מסתובבת איתם ושואפת לבטא באמצעות היצירה. בנוסף, הוא מחזק לי את התחושה שבמקרה הזה, המדיום הוא במידה רבה המסר.